|
ועכשיו אתה אורן.
בשנייה, כתמיד.
ואני עלה צפצפה.
בשנייה, כייעודי הטמא.
|
מדהימה שלי,
מדהימה ביופיה.
לא אבגוד בך שלישית,
אובילך לתלייה.
|
זווית העין הימנית,
באור השמש של אחרי ארוחת הצהריים,
בטוחה -
|
הייתי,
הייתי נוטלת בשתי ידיי את עיניך,
ודורכת אותן כמו היו ענבים.
|
הילה בתולית עטפתני,
זוהרת, לבנה, מסמאת אישונים.
|
|
|
הלו, מוכר
הנשמה?
השטן לאפרוח
ורוד, אח של
בלונדה בהלם. |
|
