|
מישל אן
"הדבר שמשותף לכולנו הוא שכולנו בני תמותה"
ועכשיו העולם נשאר לבד ללא הילד, לבד
אבל הילד... הילד כבר לא לבד הוא עם כולם,
עם כל הילדים שגילו את העולם
|
היא הלכה על קצות האצבעות
אך הרעש לא נפסק
היא החליטה החלטות קשות
ומאז הכול נמחק
|
העיניים שפולות, הכתפיים מרפות,
ואולי עוד חיוך?
|
אם מקדישים לזה דקת מחשבה זה יכול להכאיב, לגרום למן כאב ראש
מעורפל.
אנשים יכולים לראות את זה כפחד חיובי
|
משפחה, חברים, אנשים, הם יכולים לבחור להאמין איתך, או לחלופין
לצחוק עליך. אבל זה לא באמת משנה, כי רק אתה תהייה שם בעתיד
הלא כל כך רחוק ותדע את האמת, ורק אתה פה בהווה, מרגיש בלב את
האמת.
|
ועכשיו אתה הולך, ראש זקוף ושתי רגליים
האם אתה היית, האם אתה עדיין?
|
האחווה שם היא חלק מחיי היום-יום,
החוק היחיד שקיים הוא לנשום,
הדרך מפוצלת לאלפי שבילים,
וכל אחד בדרכו צועד אל החיים,
ובתוך כל הטוב והיופי,
עומד אדם
|
|
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|
