|
מיכלי
" את הזרם אל איי החיים
אני מצאתי
וגם שטתי אליו
בין גנים מופזי אור
ומראות אימים
שהסבתי מיד לטובתי
ילדה של תמונות
ילדה של מראות
יצורים מאותו עולם הגנו עליי
בניתי את ביתי בינהם
כיצור מעולם אחר..." ( יונה וולך - 'איי החיים')
נטע אומרת שאני אנמיך את מוזיקת השאנטי הזו כשאני עושה מדיטציה
בצהריים, למה זה מחרפף לה את הראש והיא צריכה לסיים את הפרויקט
הזה שלה, איזו יצירה פלסטית שעשויה מאסלה ועוד קשקושים ומבטאת
את היחס המזלזל של האנושות כלפי הטבע.
|
אחרי הלכאורה יש
יש לכאורה כלום...
|
לבבית לבדה ומיד מתקשרת
רחמים עונה לה בקו השני.
"צ'אנס עזב אותי" , היא מספרת,
" יש לך את המספר של דכאוני" ?
|
חלל מוזיקלי מלווה כל זמן
זמן שקיים או לא קיים
|
לפעמים בתקופות שאני מיוחמת ,
כל חתול בשכונה בא לצפות בי מאוננת.
מחכה שאשמיע את הקול המיוחד שקורא לו ,
מתאכזב מחדש חוזר לפח וישן בו .
|
מהלכת ברוחב אופקיי
הכול שדות ירוקים
קופצת עם רגליי
מעל עשבים שוטים
|
אני נהגתי יחפה
להיות
אבנים שטופות
חלקות חלקתי
|
אני האוהבת
באתי אליך
בלי ספק
בלי הכנה מסיבית
וכשעלה השחר...
|
מאוהבת נואשות בלא אפשרי
ייסוריי גדולים ואין מנוס
חומדת את האתגרי
מתעלמת מחצי הכוס
|
שוכבים
הפרחים עירומים ופגיעים
חמה לוהטת מייבשת
עלי כותרת ואין קוצים
גשם זך מפורר גבעולים
|
רוח קרירה בין האצבעות
מפארת את החלק הריק
מרגיש נעים אך למרות זאת
משהו בפנים מתפרק
|
מסופקת באמצע
אני חכמה יותר מהם
ההגיון הגיוני כשאני זו שרואה
הגיוני שאחשוב שאני
|
אני גם רוקדת בחלום
וחם לי מול האש
כלכך חם שהתקרבתי לחום
סכנה לבקש
|
יש לדעת לראות,
לראות ולהיות
אמת.
|
תספר איך אהבתי לגעת - שרציתי לגעת עמוק
תספר על היופי שנהגו עיניי לראות
איך לא הייתי כמו כולם - איך הייתי תמיד בכולם
|
ירדתי למטה והתחלתי ללכת כמו משוגעת, הסתכלתי איך הנעליים
החומות שלי הופכות לצבע אחד מרוח, בלתי נראה כמעט. כמו כנפי
המאוורר, שתלוי על קיר הסלון שלנו,
|
|
|
נמאס לי שכל
חודש יש לי
כל-כך הרבה דם
בפות.
אני נכנסת
להריון.
קוראת במה חדשה
מתוסכלת |
|
