|
קרדיט למילים - גיא שמש.
כשאבא בשטח - כולם במתח,
אימא תמיד מתכוננת ש-מה יעיף לה סטירה
הילד הקטן מתחבא מתחת לשולחן,
כי הוא תמיד חוטף כאפות,
|
אני אדבר אתך אחר-כך
פשוט קצת דחוק עכשיו
אני אדבר אתך כשיהיה אוויר
ויהיה הרבה ירוק
|
אהבה היא מתנה קטנה
היא חסרת תכלית כלפיי עצמה
היא הולכת בקושי,
יש לה שער שיבה
|
האם אי-פעם היית בטקסס?
כל-כך קרוב אליך,
איפה שהבוקרות עושות
|
הרגע שמעתי את האוגרים שלי,
מתכננים להשתלט על העולם
|
לא תצליחי לאלף אותי
לא כי אני לא רוצה,
אלא כי זה בלתי אפשרי
|
למה לא תלך תשתה עוד יין?
תתפלש בבהמיות של סקס
מערבב משקאות ובולע כדורים,
אין כסף לסמים
|
מי שמחלל בחליל וקופץ בראש
כל העכברים הולכים אחריו לים הגדול
מי שמבעיר צריפים בשדרה
הוא נהנה מאש הלהבה
|
אני מעשן את הסיגריה,
סיגריה מטונפת,
מי המציא אותה?
רק הורגת אותי,
|
אני רעב
אין לי מה לאכול
זה לא מדויק, יש מצות,
אבל זה לא אוכל
|
היא ניגנה אקורד אחד מושלם,
כשהיא יושבת בישיבה מזרחית על השטיח
והיא יחפה
|
גם אם אתה קם בבוקר קשה
השמש זורחת והכול פריחה
ילדים משחקים ברחובות ירושלים
זקנים וזקנות על מקל יושבים על ספסלים בגן הציבורי
|
אתך אני יכול לעוף,
לפרוש כנפיים
לך אני אשיר בית מ-כל שיר
|
מה קרה לילד שאונן בשדות,
עת פרחו חרש הסתווניות הענוות
שעינה כל כלב ובתוך הכלוב נרדם
מה קרה לו שלפתע מת ולא קם
|
ממש אין לי כוח לשיגעונות של בני האדם
מוצא עצמי כמו תחת מצלמות והאזנות 24/7
|
אני יושב בבית קפה
ומנסה להתחבא
איש מנגן על פסנתר
נמאס לי כבר לשקר
|
אלוהים ישחרר אותי מהייסורים,
(תחת ממשלת בנט-לפיד)
|
כמו כל יום הוא מחפש בנרות
את פטמותיה של אהובתו
אולי השאירה אותן בארון בין הבגדים
או במזווה בין קופסאות השימורים
|
גדרות תיל זו על זו
מטפס באצבעות זבות דם
הימים ריקים-ריקים כמו לא נגמרים
והלילות שואגים, מפלצות ושדים
|
את כל-כך מתוקה ואני אוהב אותך,
את כל-כך מתוקה, כמו סוכרייה
את גלולת הסם שממסטלת אותי
את התרופה שמשחררת אותי מהאגו
|
מתעורר לבית ריק, הכול לבן
אין על מה לחשוב, אין דבר לעשות
העבר הרחק מאחור והעתיד לא הגיע
בינתיים ההווה הוא קוביית קרח כמו הראש שלי
|
ציפור קטנה מצפצפת ביינות לסבך שיערך
כוכבים קטנים מנצנצים על עורך
בעינייך זורחים לבבות מלאות דם ותשוקה
בכפות ידייך את אוחזת את הסכין שתשים קץ לחיי
|
"אני לא נראית ככה באמת..."
|
את כמו שורש של בצל יבש
אין לך נוכחות,
לא כמו גולדה מאיר
|
שירי עצב ויגון מתנגנים חרש מהרדיו שלי
נדמה שהכול בסדר
אל שובך היונים חזרה היונה ובפיה בשורה,
מ-ערים רחוקות הגיעה, צלהה את הקרה והגשם והרוחות
|
- אתה הולך?
- כן
- אז תלך
- בסדר
|
הכול בסדר בממלכה שלי
העולם הטועה ימשיך עוד לטעות,
בכוח, בנחישות, כמו דפוק בראש,
עד שיבוא משיח
|
הגענו עם האוטו,
ליטפת לי את הרגל
קנינו כרטיסים ונכנסנו לתוך הפארק
|
מה שיצא לי בעולם
רק את יודעת
כשאת מנחה אותי
את האחת שמבינה
|
העיר הזאת ריקה מאדם
אין בה דבר,
רק עץ פורח
|
השקיני נא, השקיני ערק
אל תחסכי המשקה, אני עוד לא מוכן,
למציאות הפיכחת
זה כואב, זה כמו כאפה לפדחת
|
האישה שלי העבירה פוליש על הרקות שלי,
אמרה אני קודח כמו תופת יום הדין
|
אבל הבית דומם ודבר לא זז
גם אם אני אמות - אני אחיה
כי הם מצפצפים על המוות וגם אני
כי הם לימדו אותי איך
|
הבן-אדם השקיע כסף
לקח את כל המשפחה המורחבת שלו
לסעודה במסעדה
כדי לדבר על אה ודה
|
כמו שיכור אני מתבדח,
את עצמי משעשע,
כל חיי הם שעשוע
ואני שבוי בתעתוע
|
הוא הלך בלילה וחזר בבוקר
בינתיים כל הלילה חגגתי
יצאתי, לא היה קשה,
מצאתי מישהי שרוצה
|
את כמו קופסת הפתעות,
אף-פעם לא מקבלים אותו ממתק
לכולנו יש לב שבור,
כולנו כמהים לחבר או חברה
|
אמרה לי לא טוב להיות לבד,
תהיה איתי
מזגתי לה חלב, מזגתי לי חלב
בחלב שמתי מעט סוכר כדי שימתקו לנו חיינו
|
צדק מי שאמר שבישראל יש רק טוב
על-אף, על-אף,
זו רק דרך של מעט טעויות,
אבל כל נפש יהודית היא קדושה
|
הייתה אתו יומיים-שלושה
אמרה שהוא חמוד נורא
אבל מה לעשות - אין מושלמים
הגבר לא יודע להגמיר נשים
|
את הכלים שטפנו,
פירורי לחם אכלנו,
ביום הרווקים
|
יום נפלא, יום סתווי
בו כל החמניות רוקדות
וההרים מוחאים כפיים
והאוקיינוסים מריעים
|
פי תפור כשאני מביט בך
נשגבה יותר מ-כל דמיון
|
היי, ילד, ילד, ילד
מה יהיה עליך ילד
הכול נתתי לך, ילד
ואתה, מה? נשארת ילד
|
ימי החגים מסתחררים עם הרוח הקרירה
בתוך הבור הגדול נופלת
מתייפחת בעיצבונה
|
השקיני יין, יפת עיניים
תלבי את האש
תשתי יין, יפת מראה
ויתלבב לבבך
|
היא הולכת לבתי קברות
כדי לצבור כוחות
בשביל לחשוב
היא אומרת ששם יש שקט
|
אמרתי את יפה,
דבר כזה לא ייתכן
אני הולך ובא,
אני גם חוזר
|
ילדות משתינות על פגר צבי מת
השמיים שחורים, מכוסים עננים
עומד בתוך כל הבדידות שבעולם,
את לא טובה אליי, לעולם לא תהיי
|
מתחיל לזוז, לא יודע לאן
כל יום בפני עצמו
תמיד מאוהב ולא יודע ב-מה,
כל יום הוא יום טוב לחיות
|
הגיעו להם ימי השלכת
המסתחררים לאט מעל סופת שלג
הערים טובעות במים,
הלבבות איתם,
|
עיניה לשמיים, פטמותיה זקורות
והיא חושבת -
כמה אהבה, כמה אהבה
|
אני תיכף בת שלושים,
אני צריכה להתחתן,
אני צריכה להביא ילדים,
אני צריכה שיהיה לי בית
|
שיר בטוב
שיר כשהבוקר בא
ומטיל אימה
על ילדה, גבר וזקנה
|
מה היא אמרה כשהיא הלכה?
"אני הולכת לקנות סיגריות,
אתה רוצה משהו?"
ואז היא הלכה ויותר לא ראיתי אותה
|
אני לא גר כאן יותר.
אולי את לא יודעת.
אני צירפתי חברים ואנחנו נוסעים.
אנחנו נוסעים למקום בו הלב שלך נמצא,
|
בסוף הזמן שלא נגמר -
הוא עזב אותה
הייתה בוכייה ועצובה -
אבל התחזקה
|
אויבים מבית, אויבים מ-חוץ
כולם אותו הדבר
רוצים להוריד לך את הראש
ולתקוע אותו על יתד
|
בלילות ארוכים ביקשתי פנייך
לילה ויום עמדתי כאן בשקט
מישהו עוד מחכה לך בחוץ,
לפחות תדליקי אור
|
איזה פרח יפה
אני רוצה את הפרח הזה!
תביא אותו, הוא שלי!
אני לא אתן לך אותו,
|
בוקר טוב, השמש זורחת,
הציפורים מצייצות
הגיע זמן להכות את הילדים,
כי זה מה שהורים עושים
|
בתקרה חשוכה שחורה מוארת פתאום
כשאת נכנסת כמו כוכב לחדר שלי מחדרך
בלילה בלי שמיים את ממטירה גשם
ומעלה את השמש לאט מעל קו האופק
|
המחנכת ביסודי - מיכה, למה אתה שקט?
מיכה -
המחנכת - אתה יכול לספר לי, אני המורה שלך
מיכה - יש ילדה אחת...
|
היי, מיקי
מה דעתך לבקר את מיכאל סברה?
הוא סגור בבית, אין לו רצפה
הוא ילקק לך כמה שאת רוצה
|
אבא ואני רבנו
ואפשר לחתוך את השתיקה בסכין
הוא מתבצר כמו צוק עתיק,
שהמים מכים בו
|
מחזיק את הדמעות בכוח,
כדי שלא אבכה כמו תינוק
דמעות מתגלגלות יכתימו את החולצה שלי
אהבתי תהיה בור קבר
|
משהו בדרך - היא זזה
המסילה מובילה למאהב
משהו בדרך בה היא מובילה אותי
|
לא אוהב סוליטר,
לא מבין את ההיגיון במשחק הזה,
אבל משחק שוב ושוב,
לפחות משחק אחד ביום,
|
מצאתי את עצמי עייף וייגע,
משתולל ללא מטרה במחראות ציבוריות
הלילה היה קר ואתו גם הנפש
ואהבה לא באה לבית בו ישבתי
|
נכתב בדם ביום חול
בו כל השקנאים הלכו לישון
רוח מרפרפת על פני המים
מניעה אדוות רכות על גוף מתערסל
|
כיביתי את הרדיו
דווקא ב-זהבה בן?
צעקה לי השכנה
ביקשתי סליחה
|
הנשים עם השדיים שלהן
גועל נפש
התחת המפתה שלהן,
שמתחשק לך ללטף אותו
|
החיים במדינה
הפכו קשים מאוד.
נתניהו לשלטון.
|
היא בטח משוגעת לעבוד בעבודה כזאת,
בוודאי משהו אצלה בראש לא בסדר.
|
אני לא יכול לנעול את הנעליים
ולבוא עד אלייך.
הכפור בעצמותיי קר מדי,
כמו הכפור שבלבי.
|
יש אנשים שמתמסטלים מסיגריות
יש מגראס או אלכוהול
יש אנשים שמתמסטלים מ-נשים
יש אנשים שמתמסטלים מטיפקס
|
סוף שבוע סוף
כל סוף השבוע נחגוג
בשר על האש, בשר קצביים,
הנתחים הכי טובים
|
פנים שטוחות על מרקע הטלוויזיה
מחייכות אליי חיוך של ג'וקר-סמיילי
את לא יודעת כמה אני מטורף עכשיו
|
בבוקר של סתיו, בבוקר של שלכת,
הוא הלך ולא שב
לקח תיק צד, מזוודה ושקית,
רק אלוהים יודע לאן הלך
|
נמאס לי, הוא אמר,
הכין לעצמו קפה
מאוד נמאס לי, הוא הוסיף,
עישן בזמן שהוא שותה קפה
|
הנהר הזורם השחיל תשעים ותשעה חרוזים
שהיו מופתיים בצלילותם השקופה הרכה
מגפיים רטובות הפכו לכפות רגליים יחפות
שטבלו רטובות בספוג המים הרדוד
|
איש משוגע עם אקדח
אל תתעסק אתו
אישה מביטה ושותה שמפניה
אנחנו על הרכבת האחרונה
|
הקפתי את לבי בשמיים וים
המדבר רחוק כל-כך
אני לא צמא, גם לא רעב
אבל בודד כאן כל-כך
|
+ עמדתי ליד החלון ורציתי לקפוץ
- למה?
+ כי הרגשתי ממש טוב
- היית בדיכאון?
|
תיתן לי בקבוק לשתות
אני גר על מחודדים של קרח
הם אומרים לי שעליי להיות חכם ופיכח
אבל לא מרגיש חכם וסובל להיות פיכח
|
ליד החבית בפינה,
יש ילד בן 17
הוא אוהב נערה, מסכן,
זה יהרוס לו את החיים
|
אמרתי לו בוא נרכיב את שעון הקוקייה
על הקיר
אמר לי - גם ככה אני לא גר כאן,
מה אכפת לי
|
ילד קטן כחול
ילד תינוק כחול
שוחה מטה במים הכחולים
צולל למעמקים
|
כשהחרב תתנופף מעל ראשי,
אנשק את דמותך
אנצור רגעים לקחת אתי
|
צפונות לבך לא תצפנה התמרמרות נפש יהודייה
וקול השעון לא יכה בך מזמורים של זמן
כי הנפש חד היא וגם הזמן, התנועה והמקום
וכל הבא משם גם שב לשם
|
שינוי המודעות
למשהו יותר שמח וחיובי כמובן
נתקל בהרבה קשיים
אם אתה חי בסביבה שלילית
|
ראיתי אותה, היא נראתה לי נפלאה
איזו חינניות, איזו אצילות
ביקשתי את ידה בחתונת הכותל
הובלתי אותה על מרבד הקסמים
|
בואי רגלית העין,
הראי לי את פנייך והסער
מושל שוטה העין,
בנבכיי ראשך אשוח
|
רגל קדימה, זה מסך מעולה
מנגינות ושמש,
אינטלקט ובדידות
|
כי המילוי היחידי וגם התכלית והמטרה והדרך,
היא לימוד תורה ויראת השם
כך החיים יציבים והנשמה מתמלא באור אלוקי,
שלא קהה כל עוד מתחזקים אותו
|
פישקתי את הרגליים
והאשכים שלי השתלשלו מגופי העירום כמו רימונים
|
היית מביט בי בבית-הספר
אימא אמרה שילדים הם שוטים של אהבה
הייתי גם כן שוטה של אהבה,
הייתי ילדה
|
כמו צלקת,
שמצלקת את כל הגוף
מלמעלה עד למטה
מה-קודקוד הסדוק עד כף הרגל העקומה
|
בשקט הולך הכיסא
יש לו רק ארבעה רגליים
ואחת מהן שבורה
כי מיכה בעט בכיסא
|
הגשם ירד כמו תותחים ממשמשים ובאים
על העיר החשוכה ששכנה הרחק מהים.
האדם נדד במכלאות הנפש המסוכסכת
כמו רצה לישון או להיעלם.
|
תאהבי אותי עוד פעם יקירתי
אהבתך לי כממתק לגרון מר
תאהבי אותי עד שהגשם יבוא
ואז תאהבי אותי עוד
|
יש לך תחתונים בצבע סגול
הוא אוהב את התחתונים בצבע סגול,
כי הם חצי שקופים
|
לפעמים בא לי לזכור רק כדי לנשום
לפעמים בא לי להתרחק מהחיים
לוקח תפוז ומועך אותו לתוך הפה
איך היינו עושים קטיף אשכוליות בכפר הרצח בן-שמן
|
מה שיהיה - יהיה
כך הוא אמר שוב ושוב
מה שיהיה - יהיה
אתה לא צריך לדאוג ל-דבר
|
הטרדה מינית?
לא, תודה.
אל תיעלב...
|
אימא! הוא בורח!
אני לא יודע מה לעשות!
בא לו ללכת! בא לו ללכת!
|
בדיוק כשחשבתם שהכול נגמר -
זה אכן נגמר
מסך הווילון ירד על הבמה,
אין יותר שחקנים, אין יותר תפאורה
|
לא יכול להסתכל על עצמי במראה
כואבת לי האוזן, כואב לי הראש
שמתי עציץ על ראשי,
זה לא היה יפה
|
כמה זה עולה לך,
לשמור אותי בחיים?
אלה החיים שלי,
אני רוצה למות
|
לא נורא שהלכת, אני יכולה להסתדר לבד,
אני עם בדידותי עם הגשם והחשיכה
|
מישהו פה מנסה להיות נורמלי,
אבל הוא לא יכול
המחשבות חגות כמו פורפרה,
יוצאות מהראש
|
האובססיה לסקס היא משהו נורא
|
כשאת לידי,
אני לא פוחד כלל
כי את מגינה עליי בשרירייך החזקים,
ובתבונתך ובפיקחותך ובחוכמתך
|
אתה יודע שאני מתה על התחת שלך,
אפילו הכנסתי לשם את הלשון
אבל ברצינות, אני ממש אוהבת אותך
וזה לא הוגן שאתה עוזב אותי
|
|
|
הפרה המשוגעת זה
עונש על זה
ששוחטים פה
בסלוגנים פרות
קדושות כל הזמן.
|
|
