|
נלחם בפיתוי להיכנע, מאמין בכל הכוח.
יודע שנהיה יחד כי האמונה כמו טפטוף מאינסוף עולמות,
בהם הבלתי אפשרי פרץ את גדר הדמיון.
|
האם גם אזכה לספר סיפורים
כאשר בינם אהבות לא פתורות
והתקווה תפרח בם ממילותיי המשכרות.
|
יופי מסנוור שלא עולה על הדמיון, שבצער לעולם לא אגע.
כמו פרי הדעת האסור, שאותו אני כה רוצה לדעת.
|
כפרח משאר הפרחים
ביום נובל, בליל פורח.
כגרגיר אני ולך השדות.
בורא שמיים וארץ,
|
סוף סוף זה נגמר, כדורי האקדח בפנסיה.
מפרקים את הנשקים, מעכשיו רק נשיקות.
שובו הביתה אחים יקרים, גם אתה חביבי.
המלחמה נגמרה כי רצינו בכך.
|
"כיצד היום נלכלך את המים?"
ו"כמה היום ניתן לעקרות הבית?"
"האם גם היום נכחיש את השואה?"
ו"לנשיא נוותר כי לו הכול מותר?"
|
אל דאגה,
אני הוא רובין!
לא, אני הוא רובין!
לא, אני הוא רובין!
|
יושב ומנסה לאתר בתוכי מונולוג מעניין.
כותב, מוחק מילים.
לאן הן נעלמות?
|
אתם אומרים שאני משעמם אתכם...
כדי שאעשה משהו בנידון.
הרי זוהי במה!
לא?
ולשם מה הבמה ללא בידור טוב?
|
|
|
שוב מעדתי על
תאילנדי.
תגידו, הם
מתרבים
בהתחלקות? |
|
