|
שמי מיכל, מיכש הוא הכינוי שלי בפי חבריי.
נולדתי בהר הצופים שבירושלים בשנת 1979 ועד היום חיה
באזור 02 ואוהבת את זה.
היצירה העיקרית שלי היא ווקאלית - אני שרה, אבל
בעתות קשים נובעת היצירה גם מן העט ואל הדף. חלק
מהדברים אני בוחרת לפרסם כאן.
אני מקווה שיהיה נעים להקשיב, מעניין לקרוא
ושהמבקרים/ות כאן גם ישתמשו בהזדמנות להגיב ולבקר
באופן בונה.
תודה
והימים הם ימי שקט. החלונות מוגפים והדלתות רק לעיתים נפתחות.
לא נשמע ציוץ.
הטלפון לא מצלצל. דממה. כאילו כולם גוועו, או התמוססו ונעלמו.
|
יאוש אוחזני למחשבה
והמחשבה לא מרפה
ואין מרפא...
|
בחשיכה, בינות רכות
רכות היא עצמה
|
היום אני לא בורחת מכלום.
לא ממחשבות
לא מחלומות
מרשה לעצמי לשגות,
להאמין בדמיונות
|
לך תמצא לך אישה
תמצא לך זיון
תמצא לך דברים זולים,
סיפוקים מהירים שלא מספקים
|
וזה קורע אותי לחתיכות ענקיות
ואני שטה לים של כיוונים
|
אצבעות ידיו מלטפות את כתפי
הן יפות, ארוכות ועיניו מביטות...
רגליי חטובות ושחומות,
ירכיי נוגעות בבירכו
|
But Angie, ain't it good to be alive??!
Angie, you can't say we never tried...
|
לא עוד בשר ודם, לא עוד אישה חיה, אבל את שיר - קיים
|
|
|
שדיים.
זוזו לסטרי
מחליט לומר את
אשר על ליבו |
|
