|
מיכל. קיי
אני זוכר איך צעדתי לקרב בראש מורם עם חבריי
ידעתי שזה יכריע את העתיד של חיי.
ניסיתי את הפחדים והמחשבות עלייך אמא, להדחיק כמה שאפשר
כי איך אפשר להלחם אמא, ולחשוב על כל השאר?
|
אני הולכת ברחוב מסתכלת לצדדים
רואה איך הוא השתנה מהעבר -
אין עוד יותר ילדים מחייכים
הכול נהרס ונשבר.
|
נמאס לי ללכת בדרך בלי סוף
מכל מקום זיכרונות לאסוף
|
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
