|
 178297192
ילידת 83..
תקראו ותבינו...
או שלא...
נכנסתי לחדרון השני ושם ראיתי אותה. את אותה ערכת בדיקה הכל כך
מכאיבה. פעם אחרי פעם. זה אף פעם לא נהייה קל יותר. הרגשתי את
ליבי פועם בחוזקה כאילו והוא יוצא במחול שדים בדרכו אל המוות.
|
העניים נפוחות מרוב דמעות ואני ממשיכה במסע הפרידה שלי. בשקט,
בלי שאף אחד ידע. לבד. הגעתי לפארק. לפארק שליד המכולת של
סמי. אותו יום היה היום הכי רומנטי בחיי. והתמונות רצות מול
עניי כאילו והן מתרחשות ממש עכשיו
|
אתם בטח שואלים את עצמכם מה גורם לבן אדם לקום בבוקר, להסתכל
במראה ולהגיד "אוקיי, היום אני הולך להרוג את עצמי". גם אני
שאלתי את זה פעם.
|
היא בסך הכל הייתה נערה מתבגרת עם אהבה נכזבת. אף אחד לא ממש
הבין מה עובר עליה. מיטב הפסיכולוגים שוחחו עמה אך ללא הצלחה
ניכרת. גורלה נחרץ בצורה האכזרית ביותר. עם כל טיפת גשם ניזכר
בדמעה שזלגה מעניה ונדום.
|
דמך זורם בעורקיי
שפתייך נושקות לשפתיי.
מגע ידייך המלטף
חודר לתוכי ברגע חולף
|
שוב אותה דמעה זולגת
אתה בין המתים
שיירת מלאכי שמיים
לקחה לך חיים
|
אתה היחיד שאני יכולה לספר לו...
רק לך ולא לאף אחד אחר.
אמא תחשוב שאני ממציאה כזה דבר ואבא בכלל יתעלם כי הוא לא אוהב
שאני מספרת לו דברים. כולם יצחקו עליי ויגידו שאני משוגעת. אבל
רק אתה תקשיב לי נכון?
|
האמת היא? שאני כותבת עכשיו בלי ממש לדעת על מה אני כותבת ולאן
זה הולך להתפתח. פשוט כותבת...יכול להיות שיצא מזה וידוי אישי
סוחף ומצמרר ויכול להיות שזאת פשוט עוד טיוטה מני רבות שהולכת
להיזרק ברגע שהנקודה האחרונה תראה נוכחותה על דף הנייר.
|
תצרח! תצרח!
אני רוצה לשמוע אותך צורח! רוצה לדעת שכואב לך בפנים, כמהה
לראות את האש שבוערת לך בתור העניים מתוך ייסורים אובדניים!
|
|
|
תמיד כדי לנסות
עוד פעם גם אם
יודעים שזה לא
יעבוד גם בפעם
הזו.
ניסיון חיים |
|
