|
אחר כך הכל נהיה מטושטש. היא זוכרת שהוא התחיל ללטף את לחיה
ולומר לה כמה היא דומה לאמא שלה. היא זוכרת שהרגישה לא נוח,
אבל לא ניסתה לצאת מהרכב עד שכבר נהיה מאוחר מדי. היא זוכרת את
משקל גופו, את הבל פיו המצחין מאלכוהול ומסיגריות, שבשלב מסוים
החל לקרוא לה בשם
|
אתן מדברות וצוחקות, והצחוק שלכן מתגלגל דרך החלון הפתוח כל
ערב, חודשים. ואני עומד מתחת לחלון, מוסתר מאחורי העץ שמתחת
לבניין, וניזון ממנו כמו תינוק מבקבוק.
|
היומיים הבאים היו הקשים בחיי. לקחתי חופשה מיוחדת מהעבודה כדי
לחנך את צ'ונסי. הוצאתי אותו לטיולים ארוכים, האכלתי אותו
בתיאום עם השעות שגל רשם לי, אמרתי לו "לא!" בסמכותיות בכל פעם
שהוא ניסה לשחק עם משהו שאיננו משחק, כמו הנעליים שלי, או
הגלגלים של שידת הטלוו
|
לפעמים הוא מבקש שאני אענג אותו בצורה אוראלית, ואני מסכימה.
אני לא נהנית מזה. יש לזה טעם קצת מוזר ולפעמים נתקעות לי
שערות בשיניים, אבל הוא כל הזמן אומר לי שכשמאוד אוהבים צריך
לעשות פשרות. אז זאת הפשרה שלי.
|
|
|
"תזכור!
זה זמני עד
שנמצא מה לשים
בריבועים
הצהובים"
בועז לגרופמן
הסלוגנים אז
בהתחלה |
|
