|
וונדי המעופפת
אח- אהבה, היכן אותה נמצא? מה היא לנו גורמת?
מתי היא מביטה, מציצה בשקט, מתבוננת?
אח- המילים בנו מכות, פוצעות, חודרות, מלטפות...
איך רצפם בנו נכנס, משקשק ומרטיט..
מכניס לתמונה, לסיפור, לתשוקה
ונוגע
כן המילים הן כוח, השתמשו בו!
וכשבא החבר היא קצת מפאדחת ומחכה לבושה כאילו ליציאה, ותמיד
היא שואלת מליון שאלות : "מה הוא אוהב? מה לעשות? להכין לו
שניצל?
צריך לקנות לו משהו לשתות?" ואוף אמא תרדי מהוריד...
אבל מה אין כמו אמא מפנקת כשאת מצוברחת או עצובה, אין כמו יד
של אמא שמלטפת ו
|
נשבעת שאני מנסה
לשכוח
אבל קשה לי
נשימתך עוד נוגעת בי
ואני לא יכולה לחשוב
שלאהבתך יש אדונית אחרת
|
אדון האופל
יצא לשחק
רודף אחרי האור
מנסה להתחזק
|
לא נהנה מהחיים
לא מרגיש דבר אחר
רק אהבה
אהבה כואבת
|
מתעוררת מחלום עליך
שוב למציאות
מצטמררת כשידיי מחייגות
שוב אליך, לבד
ממש כמו בסרט אימה
|
מחיר הלבן
הצחור והיפה
נגוז אל מול עיניי
כתם אחר כתם
שהלך ודהה
הכתים את נשמתה
|
מחפשת את עצמי
במחוזות הזמן
מחפשת את ליבי
לפני שנפצע
ונדם
|
פחד, פחד ארור
בגללך אני לא שלמה
בגללך אני חצויה
אחת שמחה ומושלמת
והשניה חסרה, כואבת
|
לא מצליחה לוותר על הכאב
לא יודעת מהיכן הגיע
לא יודעת מה קרה
אם טוב לי או רע לי
|
אפשר לקרוא לזה גם ערפל
לבלתי צפוי לעתיד להווה לערבול
לבלבול לשכל לאמת לשקר
|
ילד מגיב לפקודה בחיוך
ילד אוכל כשהוא רעב
ורק מה שטעים לו
ילד בלי לשים לב
מתמקד בעיקר
שהמבוגר לפעמים שוכח
ונזכר
|
אני מרגישה בפנים
קצת בלבול
|
אהבה אסורה,
אהבה עיוורת, מעוותת
|
ניר זה שם מאוד נפוץ
רק שלפני נירוש
לא הכרתי אף לא ניר אחד
|
השמיים הם הגבול
לכל מי שמבקש
לצעוד גבוהה, לטפס
|
עוצמת את עיניי
נכנסת לעולם אחר
שקט, שליו
מנסה להתחבר
בתוכי עולם מחשבות
על העולם הזה
החומרי - המציאותי
|
אני מרגישה אותך
עוד פעם כאן
בפנים מאוד בפנים
|
ברצוני לומר מילה
קטנה, אך חזקה
ברצוני להשחיל דעה
קטנה, אך חיונית
בכוחי לתת סימן
להפריח ניצן
וזאת אעשה
|
ופתאום את השקט
חודר הבום
נשמע הפיצוץ
ואני עפה קדימה
|
הנסתר מעיניי
מוחבא בחמימות
הנשיקה האוהבת...
|
לפעמים המילים מתבלבלות
הפה נסגר וחלקן נבלעות
|
זהו שיר של התחלות
אהבות ואכזבות
|
במקום הזה
בצהוב הזה
בחום, בקור
ברוח, בסערה
במקום הזה
חוויתי חיים
למרות שסביב הכל
שממה
|
כמו טווס שיכור
הפורש זנבו ורוקד
בשביל הצחוק שבדבר
|
כמו גלגל מסתובב לי כאן
לא רואה את הסוף כמובן
למה לא המציאו שלט לחיים
כזה שיעזור להעביר ערוצים
ולמצוא בעצמי קצת שמחה
ויעיף אותי כבר מארבע
קירות הדממה
|
ימים טובים
ימים רעים
ימים ימים
לא משקרים
|
אולי קצת יותר קל לנשום
אבל לא חתמו לי בשום מקום
שכסף עושה אדם למאושר
|
כשאני איתך, אני מרגיש כמו
נמר, שרודף אחר הטרף
|
אמרי נא לי אשה
האין זה אנוכי?
אהוב כל כך
אותה אישה
|
מילה אחת שלך
לקחה את הרצון
השאירה צלקת
לבה מודלקת
|
ליבי בידייך
זאת את יודעת
בובה קטנה
למרגלות רגלייך
|
היא מוזה כזאת
באה והולכת
בלי שורשים
|
היא בחורה כזאת
מוזה
רק מביטים בה
|
אני רואה בך
את מה שבי
מה שחסר
מה שקיים
|
ושוב אנחנו באותה משוואה
מנסים לפתור תרגיל
והנה זה שוב מתחיל
|
לפעמים אני מדברת לעצמי
בגלל זה אני גם כותבת
זה קצת משקיט את הבירבורים
ומחדד לעומק את ההירהורים
|
כמו שוקולד לבן
טעים וצחור
היתה זו נשיקתך הראשונה
|
נהרות סודה ורדרדים
הרי געש נפערים
אל תוך עולם קדום
מרהיב, מחשמל וקסום
|
זו פנטזיה נהדרת
חלום כמו מציאות
אגדה שנרקמה לה
מצורך של אחדות
|
או פריז פריז
עליה נכתבו כבר כל
השירים
עליה נאמר
|
כך החברה מתחילה
לעלות לי על העצבים
ומי בכלל רוצה לצום
ולהזיע כל היום
כדי להיכנס למידה אפס?
|
זהו קשר שמעבר
לכל משחק או תרגיל
זהו קשר של הלב
שאי אפשר להתיר
|
שם בארץ כה קרובה
אך רחוקה
התאהבה לה בחורה
בתרבות קורצת
תרבות שונה
|
רחשי החופש
שבוערים בקרבי
צועקים במנהרות
הזמן
|
רציתי אביר
כזה גדול וכביר
|
שוב שחר
והנני מביטה בך
שוב בוקר
אחר לילה שחלף
|
תפקחי את עינייך אל מול הלבן
שינצוץ, ובעינייך תכלת
הביטי היטב בשמש היוקדת
|
דממה
חודרת
מהדהדת
במחוזות המבוך
מבוך רוטט
מוצפת פחד
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"שנות השמונים"
מתוך "אין יותר
נמוך מזה"
בהוצאת בוליביה
ושות'. |
|
