|
ילידת 1976
עוסקת בספורט - מתעמלת ומאמנת התעמלות קרקע ומכשירים
כותבת וכואבת לפעמים.
כל פרח שפורח
אושר הוא מביא
|
אומרים שהחיים לא כמו פעם
אומרים שזה לא אותו הכיף
אומרים שלחיים אין כבר טעם
וכל העם ישן עייף.
|
כשאסתכל לך לתוך העיניים
בזלזול מרוח בכאב
תדע - יותר לא אגע לך בשפתיים
הפרח שבך כבר לא ילבלב.
|
כי אין לי כלום, כי אין דבר
שרויה בדכאון
ראשי אטום ליבי נשאר
כבר מתה בלי סיבה.
|
ואם תשקה הערוגה
תשיר שירי תקווה
אולי גם אני אפרח
את העבר אשכח.
|
אם יש מקום בעולם
עם אמת פנימית לעד
אסע לשם אברח
כל עוד נשאר בי דם.
|
אני נזכרת בערב שהכרנו
ישר הרגשתי פרפרים
אני נזכרת איך חיזרת
וכמה היינו צוחקים.
|
אצבע לי את ליבי
בצבעי חופש ושלום
ואמחק את השחור
וגם את האדום.
|
זה כואב קשה לשכוח
הוא רצה את זה בכח
|
אם לפרח היו כנפיים
הוא היה מסתובב באוויר
אולי את הואקום
היה מחליף
וריח של אושר היה משאיר.
|
מוות ועצב בדרך לשלום
אבל כבד - הם הרגו את נחשון
עיניו חדרו
לזכוכית הקטנה
ושאלת חייו על כתפינו נשענה.
|
בית-ליד, בית-ליד
איזה צומת מפחיד
בית-ליד, בית-ליד
איזה צומת עם הרבה עבר
אך ללא עתיד.
|
צמרמורת בליבי
או קצת יותר למטה
ערבבה את כל חושי
כשלגמתי מהתה שהוא שתה.
|
גם הנר יודע לבכות
הוא מזיל הרבה דמעות
של שמחה ואהבה,
של עצבות ובדידות
|
כמו צמחים אנחנו מתייבשים
אל המוות כמו בחיים,
כמו צמחים אנחנו נפגעים
ולפעמים גם מדברים.
|
רואים דרך המרפסת
עציץ ושחור
התקרה מטפסת
עד לקיר שמאחור.
הבית בודד
הכל ממולכד
הפרח שנבל צועק
הוא בכר לא מיוחד.
|
הבודדים - ילכו בחורף רטובים
הם לא ירגישו בקרירות
הם נוגעים בעננים.
הבודדים - יצרו את הקשת בענן
אחד אדום, שני כחול
ואני - יותר לא אפול.
|
איך אבקש את הכח
כשאתה קצת מתרחק
הישר מבט קדימה
ואל תהיה לי פתאום שותק.
|
היה לנו אבא והוא היה לנו הגב
והוא רצה רק שלום והוא נפל לנו בקרב
והנה היונה היא פורסת את כנפיה
והיא נושקת לתקווה ורבין לרגליה.
|
ואל תתקרב כי הצל לא נוגע
ואל תתרחק זה פוגע,
תשמור על הנפש ועל התקווה
כמו הצל מאחור מסמל השלווה.
|
הצעקה
הצעקה זאת שבוקעת מהלב,
הצעקה זאת שקורעת את הורידים
והראש כמו מערבולת מסתובב
והיא חותכת ונושפת בגופי.
|
השקרים שלך כל-כך מתוקים
כמו זר מפלסטיק של שושנים
כן, אתה יודע לעטוף במילות אהבה
אתה עוטף עצמך בבדידות.
|
אם תתן לי את הכח
להביט בלי לפחד
את הרע רוצה לשכוח
עם הקשה אדע להתמודד.
|
מלאך שולח נשיקה
לחבר שם למטה,
מסתכל, לוחש לתוך "הדמיון"
אבל בגן-עדן גם יש דכאון.
|
חושך בעיניים
כבר עצוב נהיה קודר,
חושך בעיניים מהלילה האחר.
|
יום שעבר
את הפתח סגר
כי יום המחר
לחכות לו נותר.
יום האתמול
פרח ועבר באותם מחשבות
על עתיד כה נסתר.
|
תפאורה אדומה
יריות צעקות
חייל במדים
מפרפר מת לחיות.
|
יש רגעים של לבד
יש רגעים של אמת,
יש רגעים שהרגש
הוא זה ששולט.
|
כשלילד חשוך וקר לו
זה כאב אחר,
אבל איך מתמודדים
עם חייל שבוכה כשמת לו החבר.
|
מדבר האהבה
סוגד לאלוהים
מדבר האהבה
רחוק מהחיים
מדבר האהבה
רק בחלומות
הוא שותק כי כבר אין מה לראות.
|
אש ועשן כמו בחלום
שוב חלום בלהות מתקרב
ואיש עם שריון
צועק אלוהים
הם יורים לכבודו צרור כדורים...
|
עומק השמיים, כעומק הבלבול
ועומקם של המים יעידו על הכלום.
וכוחה של הרוח הסוחפת מחשבות
תעיף את כל הרוגע
תרחיב ההשקפות.
|
מר דיפרסיה
בא לבקר פעם בשבוע
כל יום במקום אחר,
כבר חודש יושב אצלי קבוע
והוא בכלל לא ממהר.
|
זה משחק לא הוגן
כי יש לו חוקים
יש הרבה מעלי אך הם רק טועים.
|
דמעות המוות זולגות בקרירות
פצצה שהרגה בכזאת מהירות
ופרח לבן עם עלים ירוקים
שוכב לו מתחת עם אלוהים.
|
עוד ידברו על אהבה
ועל מילים עם נשמה
ואני אומר תודה
על שהכרת לי את זאת האהבה...
|
אתה יכול למסור לכולם
שלא נשכח אותם
גם בשינה,
אתה כבר לא סובל
אנחנו כאן בוכים
עוד לא עברה שנה.
|
זה בא והולך
ונסחף לו עם הרוח
כאבן כבדה זה יושב
וזה עוזב וזה חוזר לו עם הרוח.
|
עם עלות השחר
פורח זרע של כאב
איך אוכל לחבק?
גם אתה עלי חושב?
|
עוד חייל הלך
ועצור מהכלא ברח
עוד בית מפוחד - חי בפחד לעד.
|
הם רוקדים את ריקוד המוות
צעדים מאיימים זה כואב,
הם לא רואים שיש מישהו ששולט
והוא דורך עלי ומתקרב.
|
שם בין הרי הייסור
וחלק עוד שבור
אתה חושב על שבירה או ויתור
בין הרי הכאב - שם אסור!!!
|
שלום זה לא שטחים,
אנשים לוחצים ידיים
ואחרי שעה נותנים שטחים
פלשתין מוחאת כפיים
להשתלטות על המתים.
|
אני נולדתי לסבול
כמה מפתיע
אני נולדתי לסבול
כל החיים
לא נולדתי לשלום
הוא לא מגיע
אני רוצה
שלום נפשי - רוצה חלום!
|
תארוז את הדמעות
או תייבש אותן עכשיו
כי אני לא רוצה לראות
איך העלים נושרים בסתיו.
|
כי שוב תמונות גדולות
וכותרת בשחור
ליבי דואב ולא מרפה
והוא גדול ומתחזק - החור.
|
|
|
ציפיות יש רק
לכריות
אבל אכזבות יש
לכולם
פינקי חושב
ומגיב |
|
