|
ויהודית רק אומרת בקול צרוד מסגריות "סבתא, נמאס לי ממך! מתי
תמותי ותורישי לי את הבית? יש לי גברים לרצות, יש לי עסק
לפתוח"
וסבתה, היא רק מביטה בה בעיניים דומעות ואומרת "יהודית שלי,
ילדה טובה".
|
זה היה ביום שישי אחד, שגיליתי את הסוד של אלכס.
אלכס היה נעלם מהדירה כל אחר צהריים, וחוזר כעבור 3-4 שעות.
שהייתי שואל אותו לפשר העניין, אלכס היה משיב לי במבטא רוסי
כבד ומאיים "סידורים".
|
דוד מת, הוא שיפד את עצמו על קונוס צהוב. הוא החליט לחדול
מהפסיביות שלו... הוא הבין שהוא הפסיד את כל החיים שלו בגלל
מחשבות על גורלו המר, לכן, לא היה מוכן שהגורל יהיה זה שיטול
את חיו.
|
את המיץ שלך אני אפזר באדמה, וכך יצמח לי עץ אוגרים. אוגרים
קטנים ומושלמים-בדיוק כמוך זלצר!
|
פעם הרצל היה משיב להם בטון מאיים "חידלו פרחחים, חידלו! שמא
אכה בראשכם במקל ההליכה המסיבי שלי, אשר עשוי מאה אחוז עץ
אלון". אבל עכשיו, עכשיו הוא רק רוצה לנוח. להרצל יש דייסת
סולת על הזקן, בגלל הפרקיסון בידיים, אבל כבר לא איכפת לו- הוא
מזמן לא מסתכל.
|
היא החלה להתארגן לכבודו. הברישה את שיערה, לבשה שמלה כסופה,
צחצחה את האנטנות שלה ושתתה מיץ דגיר.
בשעה שלוש, היא כבר הגיעה לשדה הנחיתה, שדה עצום, מלא בגבעולי
תירס וחרדונים אצטקים.
|
וכך, בשעה 11:49, החלה יוצאת לדרכה. היא שרטטה מעין מעגל
דמיוני על רצפת חדרה וענדה את שעונה, לאחר מכן התיישבה בתוך
ה"מעגל" יחד עם מזוודתה, וחיכתה.
חיכתה זמן לא רב, אולי שש-שבע דקות, עד שנבלעה.
|
המכשיר. המכשיר אשר אני אוחז בידי,
חלילה, הוא איננו מסור חשמלי.
מכשיר הוא לקטיפת פרחים
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
