|
 אלו אני ואחיותי. אני במרכז. ציור נדיר פרי עטי. |
חברה של יואב נהרגה בפיגוע, אבל קודם כתבה כמה שירים, למחברת
ככה, אז פרסמו אותם בעיתון, וכתבו שהיא רצתה להיות סופרת,
החברה. היא לא באמת רצתה להיות, היא רצתה להיות סוכנת נדל"ן או
רואת חשבון, אבל לא אומרים את זה על בחורות שנהרגות בפיגוע.
|
הוא הביט אל על, אל הירח שאף מלוא ריאותיו את האוויר הצח,
הנקי, העדין, נעמד בתנוחת מוצא אלגנטית, ופלט שאגה אדירה אל
העולם.
|
באמצע הים היה בניין תל אביבי טיפוסי. מכוער, לא מטופח, ולא
במקום. אם אתם חושבים שהייתי המום אז, תחשבו איך הרגשתי אחרי
כמה דקות כשראיתי את השלט שהיה תלוי על הבניין-
"מרכז ריסים ומשאלות על שם מרדכי היהודי"
|
אליס לא יודעת איפה היא
וגם לא מנסה לגלות.
|
הייתי בבית הקברות הגדול בעולם.
בני משפחתי זועקים מכל פינה.
הייתי, וגם הצלחתי לצחוק.
ולבכות.
ולצעוק.
|
ריח אנשים שהולכים
ושאריות מילים שעברו כאן.
רסיסי רגשות
|
רצה, מתייאשת, נופלת ונחבלת.
מתייאשת.
|
ובו אטבע ביום מן הימים
ואין דבר
|
ישבתי אתמול במרפסת, בחושך
הבטתי אל השמיים, מוזיקה מתנגנת אל תוך אוזניי
|
להסתכל לכל הכיוונים. להסתכל לכל הכיוונים. ללכת לאט. לעצור.
ללכת באלכסון. לבדוק בצדדים אם אני רואה מישהו חשוד. להרים את
הראש, ללכת הצידה. ללכת לאט. לעצור? נראה לי שכדאי.
|
הייתי עכביש קטן ואפור, מהסוג שכולם מפחדים ממנו, אבל יודעים
שהוא לא מזיק. חייתי עם בני מיני במדבר, והיה לי טוב, והיה לי
נעים.
|
ואני, אני גרשתי אותך מהחיים שלי. חשבתי שאשאר נסיכה גם אם
ארמוס אותך ואשלח אותך ממני. אז דרכתי עליך הכי חזק שאפשר,
ומעכתי אותך, וזרקתי אותך לאשפתות.
|
היתה פעם ילדה יפה, שגרה בבית יפה עם גינה יפה.
כשהיתה בוכה גשם היה יורד על האדמה, וכשהיתה צוחקת השמש היתה
יוצאת ומאירה את העולם.
|
|
|
