[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 170158060 170158060
אל היצירות בבמה האהובות על מיכל סקיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מיכל סקיאל היוצרים המעריכים את מיכל סקי
מיכל  זאת אני בדרך כלל   מיכל מ. זה כשאני בביצפר
מיכץ' זה כשאני אחות טובה   מיכלסקי זה עם כולם  
מיכ זה רק בצופים   דוצ'קה זה בבית   קושקה זה בחוץ
אבל מיכל זאת אני בדרך כלל

מיכל לא יודעת איך לתמצת את עצמה לכמה מילים
והיא גם ככה לא אוהבת לדבר על עצמה.
היצירות ידברו בשבילה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
אסור שיהיו לי בעיות.
"מושלמת" תמיד- אבל מכורה לכאב.
הסטייה הקטנה שלי אפשר להגיד.

אה, אז נטע כזאת מהשיגרה, רגילה.
רגילה? אני רגילה? איך אתה יכול להגיד את זה?
ואיך אתה יודע בכלל איך קוראים לי?
היא עצרה לשניה ואמרה לאצמה- מטומטמת- השם שלך כתוב לך החולצה,
את עובדת פה- ומה את בכלל מדברת עם רשנים תמהוניים כמוהו בכלל?

מכתב
מה יקרה כשהכל ביניכם יגמר?
למי תלכי לבכות? מי יעזור לך להתגבר?
את תושיטי יד אל העולם, אבל אני לא בטוחה שיהיה שם מישהו בשביל
לתפוס אותה.
כשמישהו נפגע, הוא לא כל-כך שמח לעזור למי שפגע בו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מתחבאים במקומות חשוכים וסגורים
מפחדים להיראות פגיעים-
מפחדים להראות שגם אנחנו אנשים- שמרגישים

כשהולכים ברחוב מרגישים לבד,
כי כולם נועצים מבטים.
לא- אני לא כך-כך שונה-
אז תפסיקו להיות כל-כך מאיימים

בדידות
התחלתי לבכות כי הייתי לבד,
והייתי צריכה למצוא דרך לפרוק את התסכול.
לא היה לי מושג שאפשר לסבול כל-כך מלב חולה.

בדידות
המחשבות מתרוצצות ולא נחות,
ואני בינתיים משתגעת ולא מצליחה לעצור.
איך אפשר להמשיך ולשתוק?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
אני לא יכולה להמשיך ולחיות בתוך המעגל האינסופי של הכאב שלך.
אין לי מספיק כח לזה.
ןעם כל המשחקים וההצגות- גם לך אין.
שנינו צריכים להפנים, שאין לנו לאן לחזור, ואין בשביל למה.


התבגרות
חמישה חודשים! חמישה חודשים אמרת לי שאתה אוהב אותי.
בחמישה חודשים שינית אותי לגמרי- את המחשבות שלי, הרגשות שלי,
הפרספקטיבה שלי על העולם. ועזבת. השארת אותי תלויה.

כל הסבל הזה שאני גורמת לעצמי הורג בי דברים עמוק בלב ואין לי
יותר שליטה על זה. לאט לאט אני נהיית פחות איכפתית, פחות
חברותית, פחות חייכנית.
לא ידעתי שאני בנאדם שלוקח דברים כל-כך רחוק.

היפרדות
בהתחלה, חלמתי שאת מושיטה אליי יד,
אבל פחדתי לתפוס אותה.
אחר כך- חיכיתי שתעשי את זה.
רק משהו קטן, סימן פשוט- לראות שלא שכחת.

מכתב
אני לא יודעת איך מתחילים לכתוב דבר כזה.
אני רק יודעת שאני כל-כך מזדהה איתך, מיכל.
אני יודעת איך זה, גם אני הייתי באותו מצב בדיוק, מיכלי, וזה
ששתי בנות מטומטמות צעקו עלייך לפני כמה שעות, זה לא אומר לנו
כלום.

ביקורתי
ה"מחלה" כל פעם משתדרגת.
כל פעם הבום שלה פוגע בהם יותר חזק, והם -
מופתעים!
הם לא ראו את זה בא,
שוב.




בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.


חייל חרמן.


סיכום יומי הששה
עשר בצבא.


תרומה לבמה





יוצר מס' 21302. בבמה מאז 3/4/03 7:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכל סקי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה