|
 
מיכל היא בחורה פשוטה, לפחות מנסה להיות. יש לה
נטייה להתמכר לדברים הטובים של החיים: שוקולד,
אהבה... אבל משום מה היא נקשרת לאנשים מהר מדי,
נפגעת מהר מדי ואז היא כותבת על החלקים הכואבים,
שלפחות משהו אחד יפה ייצא מהם...
היא עדיין מחכה לאחד האמיתי, אותו אחד שיישאר לצידה
לנצח. בינתיים היא מחפשת.
"את חלום", אמרת לי,
חלום שבקרוב ייפוג
|
מסתכלת במראה - אני.
מוזר, מכירה אותי טוב,
כל חלק בגופי, כל מחשבה במוחי.
אני עם עצמי לבד - תמיד הייתי
אך פתאום גם הם נכנסים
ומפרים את השלווה שכה שנאתי.
|
איך אפשר לחיות עם הידיעה
שאני רע, ושהפחדנות אותי ניצחה.
|
הדברים שלא ברורים
שלעולם
כמו סלע על הלב
מתיישבים לחיקם
והכובד לא מרפה
מכאיב מכורח זמן
|
פעם אהבתי את הים,
אהבתי עלה נושר בסתיו,
אהבתי את החיים,
פעם גם אהבתי אנשים.
|
חדרת לתוכי
והיינו כאחד.
מזיעים, מתנועעים
בשיכרון חושים
|
אני לא יודעת מה יש לי
אתה כל הזמן בראש שלי
נאמנותי שייכת לאחר
אך תשוקתי - לך.
|
אמא אני אוהבת אותך
אף פעם לא אמרתי
|
אפילו לא שקלת
להישאר לצידי.
אתה יותר חשוב
מאנחנו
|
תשחררו אותי,
לא יכולה כבר לנשום.
רוצה כבר ללכת, לא להישאר במקום.
|
הגשם מטפטף,
סופה בחוץ.
הוא יושב בחדרו
ומסתכל בחלון.
|
למה לי לקחת ללב?
הרי למדתי לגדול, למדתי לאהוב
|
אני רוצה להגיד לך הכל מול הפרצוף, לזרוק עליך את כל החרא
שגרמת לי להרגיש...
|
פרצתי בבכי איום ללא שום הבנה מדוע. הרי לא היית חלק מחיי,
היית רק תפאורה לילדותי.
|
בני "המין החזק", מצליחים לשגע אותי! זה נשמע לי ממש פתטי
כשאומרים את זה ככה, אבל הם משגעים אותי ואז אני מתחילה לשגע
את עצמי על העובדה שאני משתגעת בגללם! זה שרשרת קסמים שלא
נגמרת, לעזאזל!
|
|
|
אני גם בא לערב
במה
האיש האדום בצד |
|
