|
אל הבל פה חם, בטוח
חלק ממני נכנס אל
קיבה ריקה,
|
נלקחה ממני התמימות
או שזאת אני שהשליכה אותה החוצה
|
לבנת אהבה מעל לבנת השנאה
ולשמאלה, לבנת האדישות
|
ובתוכי כל כך רציתי שלא יפסיק,
שלא תיפסק המנגינה
|
היית מי שתמיד רציתי שתהיה.
וברגע, עם עלות השחר,
הפכת לאהוב ישן
|
גם אם ארד על ברכיי, נמוך
אל מתחת לאדמה
|
כמעט הסתכנו אני ואושרי
בדמעות ביטויי עצמי
|
יצרו קו אופק חדש.
חתכים יצרו מוזה,
השראת כאב שתבואנה
בדרך הקלה.
|
דובים חמודים על פיג'מת סאטן
וליד, גופייה לבנה נשכבת על צידה
|
תחפושת יפה ששכרת לזמן
מוגבל.
|
זה כבר לא תמים
וכבר לא מהנה
לפתוח את הראש לחוויות חדשות
זה כבר לא מה שהיה פעם
|
לפני שהגעתי אליה הייתי סגורה הסתכלתי ישר וחיכיתי
היום אני עדין סגורה, אך אני לא צרת אופקים כמו פעם
ואני לא מחכה אני עושה
|
מעכלת את האירועים האחרונים
את החוויות החדשות
|
ורדים קשורים לידיי, אוחזים בי
|
הוא עטף אותי
בריחו,
טעמו ומראהו.
|
עבר הרבה זמן מאז שישבתי על האסלה עם דמעות בעיניים
מאז ששכחתי את עצמי בתוך הניאגרה
מאז שנהניתי למחוק את צלם האנוש.
|
אני רק מנסה לדמיין את הרגע שבו תלך,
וגיהינום נפער בתוכי.
כמו שטן שמושך אותי
מטה ומטה.
|
יורדת לבר, כמובן לבד
שותה כוסית של וודקה ועוד אחת
אומרת שטויות בלי הכרה
הטשטשו כבר הגבולות בין אהבה לשנאה
|
נורו כל החיצים לאוויר
וברחנו להסתתר.
איש איש למאורתו.
|
כאשר הבנת איך מבססים את הסוף,
יישמת את הטקטיקה במהירות
|
עצום את עיניך אהובי וספור עד עשר
שכח את צרותיך אהובי וספור עד עשר
נשוך את לשונך אהובי בטרם תדבר וספור עד עשר
ואני אעצום את עיניי וכשתגמור אנשק אותך
|
הרגשתי חלולה -
מרגשות,
מחלומות.
הרגשתי?
|
נולדתי אל תוך ספרי השירה
שפייטו לי חיים.
|
אבשלום הלך לישון, הוא יתעורר בבוקר, ילך אל הצבא, ימלא את
חייו בתרשימים ותרגילים, ומניעים פטריוטים
|
ואז מניחים אבן על הקבר, מפנים את הגב וצועדים הרחק משם -
חוזרים לשגרה
|
"על מה אתה מסתכל המפקד?"
"על זוג עיניים אדומות, אוהבות."
"חולות אתה מתכוון."
"מלאות געגועים."
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
שלום לכם חברים,
מה שלומכם...
עמיקו וחבריו
הדלוקים |
|
