|
אל הבל פה חם, בטוח
חלק ממני נכנס אל
קיבה ריקה,
|
נלקחה ממני התמימות
או שזאת אני שהשליכה אותה החוצה
|
לבנת אהבה מעל לבנת השנאה
ולשמאלה, לבנת האדישות
|
ובתוכי כל כך רציתי שלא יפסיק,
שלא תיפסק המנגינה
|
היית מי שתמיד רציתי שתהיה.
וברגע, עם עלות השחר,
הפכת לאהוב ישן
|
גם אם ארד על ברכיי, נמוך
אל מתחת לאדמה
|
כמעט הסתכנו אני ואושרי
בדמעות ביטויי עצמי
|
יצרו קו אופק חדש.
חתכים יצרו מוזה,
השראת כאב שתבואנה
בדרך הקלה.
|
דובים חמודים על פיג'מת סאטן
וליד, גופייה לבנה נשכבת על צידה
|
תחפושת יפה ששכרת לזמן
מוגבל.
|
זה כבר לא תמים
וכבר לא מהנה
לפתוח את הראש לחוויות חדשות
זה כבר לא מה שהיה פעם
|
לפני שהגעתי אליה הייתי סגורה הסתכלתי ישר וחיכיתי
היום אני עדין סגורה, אך אני לא צרת אופקים כמו פעם
ואני לא מחכה אני עושה
|
מעכלת את האירועים האחרונים
את החוויות החדשות
|
ורדים קשורים לידיי, אוחזים בי
|
הוא עטף אותי
בריחו,
טעמו ומראהו.
|
עבר הרבה זמן מאז שישבתי על האסלה עם דמעות בעיניים
מאז ששכחתי את עצמי בתוך הניאגרה
מאז שנהניתי למחוק את צלם האנוש.
|
אני רק מנסה לדמיין את הרגע שבו תלך,
וגיהינום נפער בתוכי.
כמו שטן שמושך אותי
מטה ומטה.
|
יורדת לבר, כמובן לבד
שותה כוסית של וודקה ועוד אחת
אומרת שטויות בלי הכרה
הטשטשו כבר הגבולות בין אהבה לשנאה
|
נורו כל החיצים לאוויר
וברחנו להסתתר.
איש איש למאורתו.
|
כאשר הבנת איך מבססים את הסוף,
יישמת את הטקטיקה במהירות
|
עצום את עיניך אהובי וספור עד עשר
שכח את צרותיך אהובי וספור עד עשר
נשוך את לשונך אהובי בטרם תדבר וספור עד עשר
ואני אעצום את עיניי וכשתגמור אנשק אותך
|
הרגשתי חלולה -
מרגשות,
מחלומות.
הרגשתי?
|
נולדתי אל תוך ספרי השירה
שפייטו לי חיים.
|
אבשלום הלך לישון, הוא יתעורר בבוקר, ילך אל הצבא, ימלא את
חייו בתרשימים ותרגילים, ומניעים פטריוטים
|
ואז מניחים אבן על הקבר, מפנים את הגב וצועדים הרחק משם -
חוזרים לשגרה
|
"על מה אתה מסתכל המפקד?"
"על זוג עיניים אדומות, אוהבות."
"חולות אתה מתכוון."
"מלאות געגועים."
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
למה בחפיסת
סגריות ממוצעת
יש רק עשרים
סגריות?
אני בעד להוסיף
עוד אחת (לפחות)
ככה תמיד כשאני
מעשן את האחרונה
אני יודע שיש
עוד אחת
(לפחות)...
יוסי עמוס חזה,
מחפש פתרונות
קלים לבעיה אחת
לפחות) |
|
