|
There are always, in each of us, these two:
the one who stays, the one who goes away
חשבתי שזה כמו בסרטים האמריקאים. את נכנסת למשרד של
הפסיכולוגית, מתיישבת על הספה מעור, מדברת על הבעיות שלך, ומהר
מאוד מתברר לך שהפסיכולוגית יותר משוגעת ממך...
|
כשהריקנות בתוכי נמאסה החלטתי לנסות ולחבר את החלקיקים הקטנים
ביחד. וכך הייתי יושבת מהבוקר עד הערב ומחברת כל חלק לחלק
שמתאים לו. ובכל בוקר הייתי מתעוררת והחלקים שוב היו מפוזרים
על הרצפה. כאילו דבר לא נעשה ביום שלפני.
|
זה כמו לטפס על סולם, רק שכל צעד למעלה לוקח אותי שניים למטה
ועדיין אני מרגישה כאילו אני תקועה במקום אחד
|
אז נפגשנו לקפה, ושוב לבשתי את אותה החולצה שכתוב עליה "take
it easy", משום מה כל פעם שלבשתי את החולצה הזאת ממש לא לקחתי
דברים באיזי, התפרצתי, צעקתי, שיגעתי את כל מי ששיגע אותי.
חולצה דפוקה, מיותרת, למה קניתי אותה.
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
