[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי מיכל מלכה
אוהבת את השעות המוקדמות והשקטות של הבוקר




לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
רצוני אינו קיים
אלא רצונות אחרים
במרדף בלתי פוסק
להספיק את הבאים

כמיהה
Cos' it's
A little bit frightening
Without you

רק רציתי לברוח אליך
I just wanted to run for you
כשהיה לי עצוב
when I was sad

הרהור
But nothing is really happening
And I'm disappointed
I thought it will be different

עצב
I wish I could be swallowed
I wish I could be drowned
In this killing sadness

כמיהה
אהובתי,
היחידה שלי
כאבה נפשי
גופי הוצף בעצב
כשהלכת

האושר קיים
הוא בפנים
החוכמה הגדולה
היא למצוא

אחותי, הסגרי
תפרי פצעיך
עמדי על רגליך
שטפי פניך

אהבה
איך את שרה לי
משחקת בשערך
פורשת הידיים
רפויה בכל גופך

איך זו תמיד אני
שלא מבינה
ואיך זה שאתה
צלול ומובן

שרטי את פני על כל נשיקת לחי תמימה
כדי שאלמד איך לא לאהוב אותך
כדי שאלמד איך לא לשטוף אותך באהבה
כמו שתמיד רציתי לעשות לך

וידוי
אל תוך הים
אל תוך מנהרות גלים חלולים
סלילים סלילים פעורים

יין
אז אשק לך
ומחומי- יוקל לך
ולא יכאב עוד.

אהבה
כפורץ לעולמי אתה
אל מסדרונות חשוכים אשר לא ידעתי

בוא אלי
כשהאור כבר נכבה
ולטף את ראשי
כשאני מעורפלת

יחסים
אני רוצה פעם אחת לחלוק איתך
דברים תלושים מהעולם
מחשבות כמוסות מעופפות
שרק את תביני.

ועכשיו אני קוראת לך
כשעולים בי שוב סדקים

קלפי קליפתי
ייבשי דמעותי
הקשיבי לסוד כאבי

ייסורים
אולי בפעם המיליון
שאני לא מצליחה להירדם
ושוב הכל נראה כל כך לא שווה

ברבדים העמוקים אני תמיד מסתבך
בליבו של העניין אני תמיד מסתעף
בניסיון נואש לתאר מציאות שעברה
התעוררות לחיים, להבנה, להכרה

יחסים
איך זה שתמיד אנו רבים
על שטויות
מתווכחים שעות
על משהו פעוט

תחושתי
היפתח,

ומחשבותי יתמזגו אליך

אני כמו דלת אחורית בשבילך
כשאתה רוצה לברוח
בורח אלי בלילה אפל
שכאתה רוצה לשכוח
כשאתה רוצה לצרוח
ועכשיו כשנרגעת
ועכשיו כשהתפכחת
אני כאן, בודדה

גורל
וגם אם זה לא אידיאלי
וגם אם אולי אף פאטלי
זה הגורל שלנו

אהבה
הכמיהה שאופפת גופי
מטריפה החושים וזועקת

יחסים
היום סוף סוף אמרת.
היום זה נגמר.
ואין עוד מה לומר
אין עוד מה להוסיף בדבר

אתה, שהפצת בי אור
גרמת לי לרצות
התפלשת איתי על הדשא הקר
נישקתני במלוא התשוקה
חיבקתני כמו ילד קטן

מצב
אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל
אף אחד לא נתן מילתו
אף אחד לא תיאר דרך ישרה

מצב
ובלילות הקרים תרכין ראשך אלי

משתכר מריח שיערך
מקצב נשימותיך בעת אצבעותיי
מתרוצצות על עורך הרך
לדעת אותך, להבין אותך
מכל הזוויות השונות

מחר את חוזרת הביתה
מחר את חוזרת הביתה
ואני מתמלא כבר מעכשיו
זו רק את

עצב
והם כקירות לבנים
כאנשים בלי פנים
ואנחנו נשברים לרסיסים קטנטנים

תחושתי
יום מושלם
לי ולך
אתה בחליפה
ואני בשמלה

תחושתי
שומר עליך
צופה בך
מלטף אותך,
ילדה שלי

קצרצר
כמו חתול לגבינה

כמיהה
הנרקיסים באגם
מאוהבים במראה גלית
וביקשו לצוף עליה
כל עוד הם בחיים

ארוטי
כמי אגם קפואים
כך זה לגעת בך

אני רק מקווה שאנחנו שווים
אני רק מקווה ששנינו פוחדים

להיסחף למקומות שלא חשבנו.

כבר עייפתי
כבר יבשו דמעותי
הניחו לי
כי רצוני האחרון
הוא לישון

מה אני.
סתם, נייר שמתעופף, מנסה להתאבד.
סתם.
זה הכל סתם.

גם לי בא לקום כל בוקר
להפסיק לבהות
להתחיל לנשום
לבכות
להתאהב
לאהוב

אני מתעורר מוקדם בבוקר
כשהכול כל כך תמים בחוץ
אני סוחט לך מיץ תפוזים
אני אוהב אותך מנומנמת.

עצב
ואתה ממשיך לפצוע אותי
והדם ממשיך לזרום
מתפרש על כל היד
מצייר שבילי פרגים

יחסים
אנחנו אובדים
בחניון אפל
גדוש מכוניות

פתאום זרם
אוחזים ידיים
והמים מנתקים

וכל יום אני מביט בה
מבעד לזגוגית המאובקת
מתפלל שתמצא
שתהיה לה הסיבה

עוד לילה לבן
בלי נשימה מספקת
לא מוצאת את הזמן
להשאר או ללכת

עצב
עיניים פקוחות לרווחה
ולא רואות דבר
כמו חורים חלולים
צבועים בצבע כחול

פנטזיה נפרשת ומשתלטת
של מגע יד חמה ומלטפת
מצמררת כל פיסת עור תמימה
מנשקת כל נקודה ונקודה

עצב
קור כחול
מותיר עולם קפוא
טיפות טיפות
כקריסטלים נוצצים

עורה הלבן מרמז על ילדות
סקרנות, נלהבות לגלות
לא תחזיק לו ת'יד- בשבילה זוהי שטות
רוצה זמן חופשי להיות

יחסים
שיר ועוד שיר אתה לוקח
עוד בגד אהוב
מקום שאהבתי להיות בו
יין אדום

יחסים
אתה יוצר בי
מין תחושת שלווה
כשאני מניחה ראשי
על בטנך הרכה

הזמן שלך מוגבל
אני דועכת מעיניך
אני לא פרפר כמותך
אני ציפור מעוייפת


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
And everybody picks one, get inside, block him/her self from
the world.
They don't really want to talk. Just being inside the
bubble. All Alone.
They are afraid of its explosion.

לעזאזל! ואיך אתה משלם על זה? מנסה לגרום לעצמך להאמין
שהפלצנות הזאת של "להתגבר על זה בכוחות עצמך ולהמשיך הלאה כי
אתה יכול ואתה מסוגל ואתה חזק" וכל השיט הזה באמת נכנס לך
למוח.

שלא תבינו לא נכון, זה לא שהוא נפל, בצורה המושלמת שלו, עם
ההילה הזאת סביבו, וכך הוא נשאר.
הייתי צריכה לשמר אותה, לטפח אותה, לצחצח אותה... המון עבודה,
בקיצור.
אבל זה היה שווה את זה.
כי ברגעים באמת הכי קשים שלי - הוא זה שהיה שם וידע בדיוק מה
אתי.
הוא זה

שיכורים, שכובים על המיטה הקפיצית המפוארת הזאת, לא מסוגלים
לדבר, בקושי מצליחים להפשיט אחד את השני וכל כך חם לנו עד
שמתחילים להזיע.
תשוקה נוזלת מפנינו ומין התרגשות מטורפת כזאת שעוד לא הכרנו
לפני.
והמוסיקה הבוקעת מבחוץ תורמת גם היא לאווירה.

פתאום הכל יראה לי מחורבן.
אפילו סתמי.
פתאום לא יבוא לי כלום ויהיה לי גוש בגרון.
פתאום הכל יראה לי מטופש וחסר משמעות.
אני אתחיל להרהר במשמעותם של הרבה דברים שאני עושה
ואחשוב מדוע לעזעזל אני עושה אותם.
פתאום לא יהיה בא לי על האמבטיה שעליה פינטזתי כל

היא נלחמת על השליטה העצמית המחורבנת הזו. על הגשמת משהו חי
בלי לחיות.
היא שואלת עצמה למה צריך את זה בכלל.




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
"אין לך אומץ."

מתוך "מילותיו
האחרונות של
שמואל
איציקוביץ' כרך
נ"ט."


תרומה לבמה





יוצר מס' 31665. בבמה מאז 21/2/04 11:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכל מלכה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה