|
אוהבת את השעות המוקדמות והשקטות של הבוקר
רצוני אינו קיים
אלא רצונות אחרים
במרדף בלתי פוסק
להספיק את הבאים
|
Cos' it's
A little bit frightening
Without you
|
רק רציתי לברוח אליך
I just wanted to run for you
כשהיה לי עצוב
when I was sad
|
But nothing is really happening
And I'm disappointed
I thought it will be different
|
I wish I could be swallowed
I wish I could be drowned
In this killing sadness
|
אהובתי,
היחידה שלי
כאבה נפשי
גופי הוצף בעצב
כשהלכת
|
האושר קיים
הוא בפנים
החוכמה הגדולה
היא למצוא
|
אחותי, הסגרי
תפרי פצעיך
עמדי על רגליך
שטפי פניך
|
איך את שרה לי
משחקת בשערך
פורשת הידיים
רפויה בכל גופך
|
איך זו תמיד אני
שלא מבינה
ואיך זה שאתה
צלול ומובן
|
שרטי את פני על כל נשיקת לחי תמימה
כדי שאלמד איך לא לאהוב אותך
כדי שאלמד איך לא לשטוף אותך באהבה
כמו שתמיד רציתי לעשות לך
|
אל תוך הים
אל תוך מנהרות גלים חלולים
סלילים סלילים פעורים
|
אז אשק לך
ומחומי- יוקל לך
ולא יכאב עוד.
|
כפורץ לעולמי אתה
אל מסדרונות חשוכים אשר לא ידעתי
|
בוא אלי
כשהאור כבר נכבה
ולטף את ראשי
כשאני מעורפלת
|
אני רוצה פעם אחת לחלוק איתך
דברים תלושים מהעולם
מחשבות כמוסות מעופפות
שרק את תביני.
|
ועכשיו אני קוראת לך
כשעולים בי שוב סדקים
קלפי קליפתי
ייבשי דמעותי
הקשיבי לסוד כאבי
|
אולי בפעם המיליון
שאני לא מצליחה להירדם
ושוב הכל נראה כל כך לא שווה
|
ברבדים העמוקים אני תמיד מסתבך
בליבו של העניין אני תמיד מסתעף
בניסיון נואש לתאר מציאות שעברה
התעוררות לחיים, להבנה, להכרה
|
איך זה שתמיד אנו רבים
על שטויות
מתווכחים שעות
על משהו פעוט
|
היפתח,
ומחשבותי יתמזגו אליך
|
אני כמו דלת אחורית בשבילך
כשאתה רוצה לברוח
בורח אלי בלילה אפל
שכאתה רוצה לשכוח
כשאתה רוצה לצרוח
ועכשיו כשנרגעת
ועכשיו כשהתפכחת
אני כאן, בודדה
|
וגם אם זה לא אידיאלי
וגם אם אולי אף פאטלי
זה הגורל שלנו
|
הכמיהה שאופפת גופי
מטריפה החושים וזועקת
|
היום סוף סוף אמרת.
היום זה נגמר.
ואין עוד מה לומר
אין עוד מה להוסיף בדבר
|
אתה, שהפצת בי אור
גרמת לי לרצות
התפלשת איתי על הדשא הקר
נישקתני במלוא התשוקה
חיבקתני כמו ילד קטן
|
אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל
אף אחד לא נתן מילתו
אף אחד לא תיאר דרך ישרה
|
ובלילות הקרים תרכין ראשך אלי
|
משתכר מריח שיערך
מקצב נשימותיך בעת אצבעותיי
מתרוצצות על עורך הרך
לדעת אותך, להבין אותך
מכל הזוויות השונות
|
מחר את חוזרת הביתה
מחר את חוזרת הביתה
ואני מתמלא כבר מעכשיו
זו רק את
|
והם כקירות לבנים
כאנשים בלי פנים
ואנחנו נשברים לרסיסים קטנטנים
|
יום מושלם
לי ולך
אתה בחליפה
ואני בשמלה
|
שומר עליך
צופה בך
מלטף אותך,
ילדה שלי
|
הנרקיסים באגם
מאוהבים במראה גלית
וביקשו לצוף עליה
כל עוד הם בחיים
|
כמי אגם קפואים
כך זה לגעת בך
|
אני רק מקווה שאנחנו שווים
אני רק מקווה ששנינו פוחדים
להיסחף למקומות שלא חשבנו.
|
כבר עייפתי
כבר יבשו דמעותי
הניחו לי
כי רצוני האחרון
הוא לישון
|
מה אני.
סתם, נייר שמתעופף, מנסה להתאבד.
סתם.
זה הכל סתם.
|
גם לי בא לקום כל בוקר
להפסיק לבהות
להתחיל לנשום
לבכות
להתאהב
לאהוב
|
אני מתעורר מוקדם בבוקר
כשהכול כל כך תמים בחוץ
אני סוחט לך מיץ תפוזים
אני אוהב אותך מנומנמת.
|
ואתה ממשיך לפצוע אותי
והדם ממשיך לזרום
מתפרש על כל היד
מצייר שבילי פרגים
|
אנחנו אובדים
בחניון אפל
גדוש מכוניות
פתאום זרם
אוחזים ידיים
והמים מנתקים
|
וכל יום אני מביט בה
מבעד לזגוגית המאובקת
מתפלל שתמצא
שתהיה לה הסיבה
|
עוד לילה לבן
בלי נשימה מספקת
לא מוצאת את הזמן
להשאר או ללכת
|
עיניים פקוחות לרווחה
ולא רואות דבר
כמו חורים חלולים
צבועים בצבע כחול
|
פנטזיה נפרשת ומשתלטת
של מגע יד חמה ומלטפת
מצמררת כל פיסת עור תמימה
מנשקת כל נקודה ונקודה
|
קור כחול
מותיר עולם קפוא
טיפות טיפות
כקריסטלים נוצצים
|
עורה הלבן מרמז על ילדות
סקרנות, נלהבות לגלות
לא תחזיק לו ת'יד- בשבילה זוהי שטות
רוצה זמן חופשי להיות
|
שיר ועוד שיר אתה לוקח
עוד בגד אהוב
מקום שאהבתי להיות בו
יין אדום
|
אתה יוצר בי
מין תחושת שלווה
כשאני מניחה ראשי
על בטנך הרכה
|
הזמן שלך מוגבל
אני דועכת מעיניך
אני לא פרפר כמותך
אני ציפור מעוייפת
|
And everybody picks one, get inside, block him/her self from
the world.
They don't really want to talk. Just being inside the
bubble. All Alone.
They are afraid of its explosion.
|
לעזאזל! ואיך אתה משלם על זה? מנסה לגרום לעצמך להאמין
שהפלצנות הזאת של "להתגבר על זה בכוחות עצמך ולהמשיך הלאה כי
אתה יכול ואתה מסוגל ואתה חזק" וכל השיט הזה באמת נכנס לך
למוח.
|
שלא תבינו לא נכון, זה לא שהוא נפל, בצורה המושלמת שלו, עם
ההילה הזאת סביבו, וכך הוא נשאר.
הייתי צריכה לשמר אותה, לטפח אותה, לצחצח אותה... המון עבודה,
בקיצור.
אבל זה היה שווה את זה.
כי ברגעים באמת הכי קשים שלי - הוא זה שהיה שם וידע בדיוק מה
אתי.
הוא זה
|
שיכורים, שכובים על המיטה הקפיצית המפוארת הזאת, לא מסוגלים
לדבר, בקושי מצליחים להפשיט אחד את השני וכל כך חם לנו עד
שמתחילים להזיע.
תשוקה נוזלת מפנינו ומין התרגשות מטורפת כזאת שעוד לא הכרנו
לפני.
והמוסיקה הבוקעת מבחוץ תורמת גם היא לאווירה.
|
פתאום הכל יראה לי מחורבן.
אפילו סתמי.
פתאום לא יבוא לי כלום ויהיה לי גוש בגרון.
פתאום הכל יראה לי מטופש וחסר משמעות.
אני אתחיל להרהר במשמעותם של הרבה דברים שאני עושה
ואחשוב מדוע לעזעזל אני עושה אותם.
פתאום לא יהיה בא לי על האמבטיה שעליה פינטזתי כל
|
היא נלחמת על השליטה העצמית המחורבנת הזו. על הגשמת משהו חי
בלי לחיות.
היא שואלת עצמה למה צריך את זה בכלל.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אין לחם אז
תאכלו עוגות.
ואם אין עוגות,
תעשו דיאטה!
אחת בשביתת רעב
נוסח מארי
אנטואנט. |
|
