|
ציפורניה ננעצות בגבו, חופרות בהן מסילות ארוכות היורדות
לישבנו, שיניה נושכות את שפתיה כאשר היא דוחקת בו להכאיב לה,
להיטמע בתוכה, להשכיח ממנה. הכל.
|
אוף, חשבתי בזעף, שוקלת אם גופי הרפוי מסוגל לאגור מספיק כח
בכדי להתקרב לאורלוגין וכמובן מחליטה לבסוף שהשעה לא עד כדי כך
חשובה לי, בכל זאת, זמן הוא מושג מעורפל משהו ו"מאוחר" הוא
ביטוי יחסי בהחלט, אבל מכיוון שחוסר הידיעה המשיך לטרוד את
מנוחתי הושטתי יד לעבר
|
מאז היורה האחרון עברו שלושה שבועות. הוא הגיע מוקדם, כאורח
בלתי קרוא, ומיהר להיעלם. והקיץ המשיך כאילו לא הופרע מעולם.
אבל אני ידעתי.
|
אני מעבירה אצבעותיי על הקנה הבוהק, מגיעה עד לקצהו, מתמכרת
לתחושת החוזק המתעצמת בי, מעניין איך זה יהיה להביט לתוך הלוע,
מעניין איך מרגיש אדם על סף מוות, אם באמת חייו חולפים לנגד
עיניו כרצף תמונות, מוזר, אני תמיד דמיינתי שהראש דווקא מתרוקן
ממחשבות, שלראשונה
|
|
|
ירוק טוב - הכל
טוב.
אחד בסטלה. |
|
