|
 
הוא שהרחתי
מתק הפרי להריח
|
לחבוק עצבון פועם
בנהי מתוק וטעם מר.
|
רוצה את שנינו
כמו בשירים ההם של פעם
עם הזריחות והשקיעות
והנופים המצוירים
|
בלובן הקירות להשתגע
ילדה כלואה עם עוולותיה
|
מתרועות השמחה והאושר,
אלי תהום אשר לא ידעתי.
|
שבוע ימים אספני המדבר אליו
שביליו לימדוני סודות האדמה
גווניו שרו לי שירי דרך
ורוחותיו סיפרו לי את סיפור חיי
|
עד אנה ארמוז?
עד אנה אגניב מבטים?
|
את שירייך אשמור- נעמי
שבפי מינקות מתנגנים
|
פתאום נגלית לי
ללא איפור
ללא כיסוי
|
לחוש את המקום אשר גידל אותי
|
הדקות האלה
השוקעות בהרהורים
הנושאות בסליהן
את חדוות הציפייה
|
נפשי יצאה במחול
חובקת בוא אהוביי
|
לאורך קו הרכס
הילה בצהוב נפרשת
|
והמים מחוללים בשיר
על הדגה אשר עלתה על הגל לרשות הרבים
|
לצלול בהקיץ
לצלול אל הרגע
לשתול אותו בביתי, בנופיי
|
החלפתי בשוק חוצותייך?
הפלסתי דרכי בפרות,
ובין אלפי קבצנייך?
|
ימי ראשית הביאו ערפילי ההר
והתעטפו חצב ואיש לבן
|
בשעת אחר הצהרים זו
אין אחרת מלבדה
שארצה אתה במרחבים לשוח
|
עיני מפליגות בין שורותיך
האחוזות בשפה מרוממת
במילים הדוברות בעד עצמן
באמיתות פשריהן נוגעות הן ללב
וכאב מדבר מגרונם, רק כאב
|
גיליתי שנשאר
אותו הבית על העץ האהוב, המוכר
והאוויר כולו עטוף בסיפורים
|
ואיך שכבר סולקת מתוכי
ואיך פינה ליבי מקום ללב אחר
|
במסע חיי, צעד אחר צעד
בפיתולי גופי, בקשרי איבריי
|
לחוש רטיבות באויר
לפשוט ידיים
|
ולבו מתגבר ופועם
זיכרונות כנות מבטיה
עצומים הצלילים שיצאו מתוכה כשיר
וכעת תפילתו למרומים
מבקשת חיוך או ידה או שפתיה
|
מקרב לב הפחדים,
מגרעיני ההתרגשות
|
עכשיו אחרי הדממה
אחרי קיפאון המעש
|
חילופי מילים
חילופי מילותיי על הדף
לאסוף רגעים קטנים
לנצור את ראשית המפגש
|
הנה נפרט מיתרי
בנגיעה רכה,
|
לרגע אחד
והנני הנני נוכחת
|
שיר נברא
נטול נשמת יוצר
עומד לדין על ריק תוכנו
|
אחרי מסע ארוך עכשיו אני יודעת
שנים בהן חיפשתי מנוחה
דרכים רבות בארץ לא נודעת
כעת רואה כאן סימנים של רווחה
|
שעת הדמדומים
שוזרת קסם בהגיגיי
|
תן בי שקט
לא אוכל יותר לנוכחותך
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
בחיים שלי לא
ראיתי את הבועז
רימר הזה. לפי
דעתי הוא בכלל
לא קיים. הוא
יציר וירטואלי
של אינטליגנציה
מלאכותית.
האדמו"ר סקפטי |
|
