[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני זוכרת את הרגע הזה שפתאום קלטתי, ממולי צועד ילד צעיר אולי
בן 10... הרוח הפסיקה לנשוב קלות, את המוסיקה כבר לא שמעתי רק
את הצרחות של החברות שלי שהיו בפאניקה איומה.

אחרי שדיברנו ועשינו חיים, כששכבנו על החול החמים שאלתי אותה:
"שיר, את חושבת שאנחנו מתאימים?" היא עשתה פרצוף מוזר, ניסתה
להיות חמודה ושובבה. "אני חושבת שאף אחד לא מתאים לאף אחד. אני
חושבת שמה שקורה בין השניים הוא מידת ההתאמה." היא אמרה. "אבל
רון ומיכל ממש מ

"אז החל החדר להסתובב סביבי במהירות, ראיתי רק ענני צבע ואז
נפלתי לקרקע..."


לרשימת יצירות השירה החדשות
השמש תזרח גם מחר, בן.
השמש תאיר הפנים.
היא תזרח ותאהב את כולנו,
כי כולנו, כולנו שווים.

אמא לוחשת: זו לא השיטה.
אבל אני ממשיכה לבכות,
כואבת, אין בי תקוות.
האהוב שלי לא יחזור,
הגלגל לא ישוב לאחור.

אלוהים לא מבדיל בצבע,
אלוהים לא מבדיל בין גבהים.
אלוהים מאחד את כולנו,
כי כולנו, שלו ילדים.

העולם הזה שלנו,
היצר הרע.
הולך לפעמים, אך בדרך כלל בא.
תאונות, כל יום בכל עבר.
אנשים בוכים ליד הקבר.

"לברוח מכאן, זה מה שאני רוצה.
נסה אותי קפיצה אחר קפיצה."

מפחדת לפגוש בכאב.
תוהה אם אותי הוא עדיין אוהב.
ההוא שעלה לשמיים.

למה צופה אלוהים
בלי לעשות שום דבר?
כשעתיד של אחד כאן נגמר.

הלב שלי הוא שריר, אך גם מעבר.
הוא יכול להיות כלי אבל גם שבר.
הכל פה תלוי רק בי,
אם אראה ורוד, שחור או צבעוני.

ספרי לי עוד,
על ימי הזוהר
איך נשב כאן כולם,
נחייך לעולם.




אני מממש את
עצמי. כאן
ועכשיו, בעזרת
הסלוגן הזה.




טם בל.


תרומה לבמה





יוצר מס' 12794. בבמה מאז 8/5/02 18:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכל גביש
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה