|
לכותבת שורות אלה לא ממש יהיה איכפת אם לא תדעו
עליה כלום.
הכל מתפרק ונעלם
אבל אתה לא נדהם
זה הרס עצמי, כה צפוי
עניין רגיל, נדוש, מצוי.
|
בדרך אל האושר, הלכתי לאיבוד
מסתובבת אי שם ביקום האינסופי,
של נאביות טהורה של אנשים שלא חוו מעולם מציאות
|
ואני כבר עייפה
מלנסות כל כך הרבה
עייפה מלצעוק ולבכות
אני כבר פשוט... עייפה מלהיות.
|
זה מן קטע כזה שקמים בבוקר ומסתכלים במראה וקולטים שמי שמסתכל
עלייך מהמראה הוא לא אתה.
ואז אתה מתחיל לחשוב על השם שלך, על אימא שלך על החבר שלך על
הכלב האדיוט שלך
ומבין שכל הזמן הזה כל מה שעברת לא היה מה שחשבת שהוא.
|
בלילה חורפי אחד ישבתי על כיסא ססגוני מלא רהב והוד. תחשבו
אולי כי עמקנית אני, אך הנני עריה לעיניים הבוחנות של לבלובי
הצופים במתרחש בזמן ההולך ומתקדם לעבר הבלתי נמנע.
|
|
|
אני הייתי רוצה
להיות הכי
משהו.
עדיין אני לא
הכי משהו.
אי לכך, אני
אסתפק בלהיות
הכי משהו אחר. |
|
