|
על קצות אצבעותיי
ברדת ליל, לחדרך
נכנסתי.
בכתונת וורדרדה
גופי עטפתי.
חום גופי, חום רגליי.
קור רצפתך,
חום תאוותך.
אל מיטתך קרבתי חרש
ומנגיעת אצבעותיי
מתוך הסדינים נולדת.
יצאנו במחול אהבים
של גופות לוהטים
על רצפת חדרך הקרה.
אני כה מייחלת להגות
את אותן האותיות
המרכיבות מילה כה מופלאה
שבפי רבים נאמרת א מ א
|
הם היו כעוף השמים
הנושא בין כנפיו
חלומות על בית.
במעופם היכתה
השמש עיניהם,
שיברה לרסיסים
כל חלומותיהם.
|
הוא יושב לו למעלה, כמולך על עולם
מושך בחוטיו בהמון האדם
הוא מזרים ערוצים בוואדיות מוריקים
ומלבין הרים בשפעה של שלגים
לאחד הוא יתן עולם ומלואו
לאחר יחסיר ולו בשל החלטתו
|
על קצות אצבעותי
ברדת ליל לחדרך
נכנסתי
בכתונת לבנה
|
עת בוקר כאן הפציע
אל האתמול את מביטה
הנועץ עינו בגבך
|
במעגל החיים
עיגלתי פינות
של ימים כואבים
עת כוסו ערפילים
|
הייה לי צייר
אהיה לך בד
העבר בי קווים
בצבעים כה עזים
גלה בי שמחה
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
"כן, ככה. כן,
כן, זה טוב...
כן, ככה יותר
טוב. יותר
למעלה... לא,
לא, בעצם למטה.
עוד למטה...
עוד... עוד...
כן! בדיוק שם!
קצת ימינה...
זהו!!!"
"יא-אללה, כמה
בלאגן את עושה
בשביל לתלות
איזו תמונה
מסכנה!"
(מתוך ספר
הדיאלוגים
המפוברקים
המפוברק) |
|
