[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מיכל כתם

אל היוצרים המוערכים על ידי מיכל כתם
"כשצוחקת
מכשפת היער
כשצורח
עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער
מתגנבת
איזו תחושת אסון
אז מתוכך
פורץ מעיין
הוא מתגבר ומתגבר
ואז אתה
חזק
יותר חזק.."

<חנה גולדברג>




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מכתב
אני משחקת במחשבה הזאת. מה יצא ממך החוצה. מה ישאר בפנים. אולי
עשן יתמר ממך, כמו ממדורה במדבר מרוחק בארץ אחרת.

זכרונות
תמיד אני אחרון, גרוע בספורט, ועוד יותר בשחייה. אבל שחיתי, כי
כולם שחו. בדרך כלל אנשים הולכים ביחד, אחרי כולם. יש להם פחד
כזה להיות לבד, הם מפחדים להיבלע, ללכת לאיבוד. אבל זה היה
גדול מאתנו, משהו לא ברור.

התבגרות
דורית תמיד מוקפת אנשים, ותמיד מרגישה לבד. היא לא יודעת לישון
לבד, הכדורים עוזרים לה. היא לא מצליחה לחייך לבד, הפסיכולוג
עוזר לה, היא לא מצליחה לחיות לבד, אבל גם לא יודעת למות לבד.

כל פעם שאייל נתן לה נשיקה, היא שתלה סוג פרח חדש בגינה. וזאת
לא היתה הגינה שלה בכלל. והיא גם לא הבינה בפרחים בכלל. יצא
ככה שהיו כמה פרחים מאותו סוג, שהיא היתה בטוחה שהם שונים, אבל
רק הצבע היה שונה.

קונספירציה
כולם דיברו על זה. ובעבודה, הסתכלו עליי מוזר. אולי בגלל
הכתמים הורודים על היידים. אולי בגלל הלורדים שפילחתי להם.

אהבה
מכניסה שתי רגליים קפואות לנעליים, ופוסעת בשקט, כאילו שמשהו
בעולם יכול להעיר אותו כשהוא ישן.
הרי מי כמוני יודעת, כשהוא ישן גם אם דינוזאור אכזרי יכנס לחדר
ויחטוף אותי בשאגות נוראיות הוא לא ישים לב.

דיאלוג
המערכת צעקה משהו על נפילה לגן עדן, ובחוץ היו עננים.
אמרתי שנראה כאילו הם עוד מעט יכנסו דרך החלון וימלאו את
החדר.
ואתה אמרת שזה רק ערפל.

זכרונות
ראיתי אותם, אבל לא יכולתי להסתכל, והמבטים שלהם מאז עדיין
נמצאים לי בתוך הראש, מחכים לרגעים של חולשה בהם יוכלו להפגין
נוכחות עלובה.

סופני
אחרי שהוא החליט שהוא לא אוהב אותי יותר, לקחתי את הסכין של
המטבח ורצחתי את הרגשות שלי. בהתחלה הן התחבאו לי מאחורי הלב,
מצאו להן איזה מסתור עמוק. אבל אני לא בנאדם שנכנע. לא הפסקתי
לחפש, עד שווידאתי שחיסלתי את הכל.

אהבה נכזבת
חייכתי בנימוס, כאילו מביעה התנצלות על האיחור, אבל בתוכי
ידעתי שלא אחרתי לאף אחד.

אהבה
עם כל הסיפור הזה של צודקים-טועים-פשעי
מלחמה-מתנחלים-דוסים-הפגנות-ארה"ב-חיילים-אבטלה-גופות-ערבים-אבו
כביר-אני יכולה להמשיך את זה לנצח, כבר לא נשאר זמן לרגע אחד
נקי ופסטורלי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
את הרגש אליך אני אשחרר איפה שהוא מעל הים,
כדי שיטבע ואני לא אוכל להציל אותו יותר לעולם.

יחסים
והכוכבים? אותם ביקשתי בשבילך.

געגוע
גם בלילה, כשחושך,
במקום להסתובב עם הגב,
הייתי מסתובבת עם הפנים,

חלום קטן
ולא אקום
חיוך אחד ודי

הרהור
אם תשאלי אותי איך
אז יותר רע מטוב
והעלים חומים, והחורף קרוב
העצמות כואבות, העור מתהפך
ומה אם אני לא יודעת איך?

אהבה
"את יודעת", אמרת לי, "אין מלאכים בעולם הזה"
ואני שתקתי, חייכתי לך, והלכתי.

אהבה
העיניים הכחולות - אפורות שלך
החיוך המבוייש,
העיניים הרגועות, המבינות
פתאום המבט נתלה אי שם בקיר שממול
פרידה נקודתית מעולם שינסה להמשיך
ואז הן נסגרות.

אהבה
רק רציתי שתחבק
וקיוויתי שרואים

ייסורים
רציתי שתכאיב לי כדי שאוכל ללכת בלי לחזור
שתשאיר סימנים
שימשיכו לכאוב גם אחריך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
לדעת שהוא שם בלילה, לפני השינה, וישאר גם כשאקום.

יסורים
אבל את יודעת שהם לא מבינים אותך.
הם מחכים לעזוב דבר עזוב ממילא.

אני רוצה אותו.
(אז?)
אני באמת רוצה אותה.
(...!?)

אהבה
תמיד פחדתי להיות לבד. עכשיו כולם איתי, ואני לבד. הם באים
בשבילי, אבל זה כבר אחרת. אני עוצמת את העיניים, מנסה לברוח
מהכל. לא רוצה לראות את עצמי, רק לא לראות את עצמי.

מכתב
פתאום נראה לי שאני מצטערת שאין בי את הכוח לספוג את המכות
שלך.
לבכות את המילים שלך.
לשרוד את העוצמה שלך.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
צילום 10X10




הדתיים לא
חילוניים,
והחילוניים לא
דתיים, אבל
כולנו ילדים של
אלוהים, ואת זה
אמר מישהו ששר
יותר טוב ממני



תרומה לבמה





יוצר מס' 4148. בבמה מאז 26/7/01 7:50

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכל כתם
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה