|
באותו היום שפגשתי אותו הוא לא היה שונה משאר הימים.
הוא ישב שם על המושב עם האוזניות האימתניות על האוזניים, בוהה
בחלון, מסוגר בעולמו,, מסקרן.
|
ריח הזיעה הכניע לבסוף גם את החפים מפשע
|
כאילו חיות השתלטו על הבניין, נשמעו קולות שלא היה ניתן
להסבירם.
|
שורות חסרות משמעות נכתבו מעצמן,
מעל הדף העזוב והערירי שהונח מולי.
זה היה מוזר לרגע,
כי חלף זמן מאז שנכתבו לי מילים לאחרונה,
ולרגע זה היה נראה כאילו זו לא אני.
|
|
|
שכנתי מקומה
שניה יורקת עלי
מן החלון בעוברי
ברחוב ומוסיפה
צרור קללות בניב
לטיני עתיק.
אני מאוהב...
אחד, ביזארי אך
עפיץ |
|
