"ישנם חומרים שלא ניתן לראותם בעין אנוש אך אין לתאר
את החיים בלעדיהם. היעדרם מותיר חלל עמוק בנפש, חלל
שאי-אפשר לעבור אותו. כל מי שזה קרה לו מתעכב שם.
כשהייתי קטנה אהבתי לטעום אדמה, להרטיב את האצבע
ולטבול אותה בעפר בחצר המשחקים. הטעם שהתפשט בפי יצר
חלל מרגש שנמלא בריח אדמה ספוגת גשם, ומין תזזית
חלפה בי, כאילו תמצית החיים שטפה את גופי בזרם עדין,
נגעה בקצות עצביי והעירה אותם לחיים. כשראשי על חזהו
והוא מניח את זרועו עליי, חוזר טעם העפר הנפלא לפי.
"

מתוך הרומן "ואפילו בשנתי" שראה אור בפברואר 2004
בהוצאת ירדן.

http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=143628&PopupID=0

הם היו הצללים שלי אוטוביוגרפי כשהייתי קטנה, תמיד שמחתי שנולדתי בת. בנות לא מתות במלחמה. המחשבה שמישהו מוכן להקריב את חייו למען המדינה הסעירה אותי ולא יכולתי להכילה. חשבתי לעצמי שאני לא מספיק מבוגרת כדי להבין למה המדינה היא דבר כל כך נחשק עד שכולם רוצים לקחת אותה מאתנו, ולמה היא יקרה כ

אשר זרעת תקצור כמו חוקים פיסיקליים כך גם חוקים רוחניים שולטים ביקום וכולנו כפופים אליהם; אחד מחוקים אלה הוא חוק הקארמה. "אשר זרעת - תקצור". כל נשמה מתנסה בתוצאות מעשיה. מי אשר גורם סבל - יחווה סבל. אינכם יכולים להתנהג באטימות לסבל הזולת ולהתפתח מבחינה רוחנית.