|
 264545568 Black Angel =]
הלוואי והייתי יכולה למחוק מצבעים את כל העולם,
שאחרי שאלך יזכרו שזקוקים לי פה, לצידם.
רסיסים קטנים שלא מצליחים לאסוף
ולהדביק חזרה
|
הלכתי לאיבוד בעולם הזה
ונשארתי לגמרי לבד
אף אחד לא שם לב שנעלמתי
אין מי שיחבק,
שיחזיק לי את היד
|
ראיית חיים שהשתנתה ברגע
ומלאה את הכל בצבעים
חוץ מהלב והראש
שפשוט התרוקנו
ועכשיו הם ריקים...
|
מחפשת את החיוך שאבד לי אי שם
בודקת, משתוקקת
אבל הוא אינו עוד, נעלם,
נעלם בין אלפי חיוכים אבודים
שנישארה בהם עוד תקווה לחיים מאושרים.
|
ובין המילים והשתיקות
היא לוחשת שכואב
והבטן מתהפכת
רוצה להקיא את הכאב
אבל היא לא רוצה להטריד את אהוביה
במה שעליה עובר
מלמלמת לעצמה שיהיה בסדר
וחוזרת בחושך לבדה להסתגר...
|
אולי ככה יעברו חיים
אולי תקופה, אולי כמה חודשים
ואולי הלב יתפוצץ מרוב סתר והכחשה,
אבל בנתיים זה בסדר
ממשיכים לחייך, ועצובים בפנים
מפגינים אהבה שבעצם שונאים
ממציאה תירוצים אבל סתם אין לי כח
הכל בשביל לגמור עם הכל מהר, ולשכוח...
|
"חבל שאלו רק נעליים.. אילו היו בני אדם אולי היו סמל לאיך
שאהבה צריכה באמת להיות!
הן מזכירות לי את מה שהייתי רוצה להרגיש, ואולי אפילו פעם
הרגשתי ואפילו לא ידעתי, אולי בחלומות או ברגע של שיכרון
הרגשתי איך זה לרחף.
|
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|
