|
אני חייל, שלום.
בנינו הייתי מוותר על הפסיק אבל בשביל זה אצטרך
לעבור על החוק או לזייף מחלה נפשית.
בין לבין יש לי קצת זמן לכתוב, על החיים ועל מה
שבינהם.
"דני שלא ידע איך להתמודד עם המבוכה הענקית שנוצרה עכשיו, נתן
לה כאפה בפרצוף, "מה אתה עושה יא קקה קטן!" צרחה עליו דולי,
ואז היא נישקה אותו כאילו שזה היה הדבר הטבעי ביותר לעשות
ובזמן שהיא נישקה אותו היא הרגישה כאילו הם עפים, "גאד דאמנ"
היא חשבה לעצמה "ידעתי
|
דמיינתי את המורה נכנסת ביום הראשון ואומרת לכולם ״סאבח אל חיר
יא תילמיז׳ כיף חאלקום אל יום״ וכולם עונים לה ״מומטז יא
מועלמה״ ורק אני עומד שמה בשקט עם עיניים פעורות משתין קצת
במכנס.
|
אבל הקיץ בדרך,
ובקיץ בדרך
לים,
הולכים לאט לאט
|
ואני
מנסה לפייס,
אבל אנוכי מתעקש
ועצמי לא שוכח.
|
נשימה שלקחתי אני, הוצאת את.
צמרמורת שהחלה ברגלייך, הסתיימה בראשי.
פעימה שהחסרתי, השלים ליבך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
