|
זרועות שעירות ענקיות של חושך מתחככות בעורי, אני מדליקה את
שורת נורות הניאון ומגלה שפניי משתקפים במתכת כסופה. אני
גדולה, פרצופי רחב ממדים. עיני השחורה משקיפה מגובה הנירוסטה,
אני למעלה ולמטה באותו הזמן. אני מכילה את האולם, האולם מכיל
אותי.
|
אביה איבד אותה דקות ספורות אחרי שנולדה. רוח רעה פלטה אותה
החוצה אל החוף, ושני נאהבים שבילו בקרבת מקום מצאו אותה ואימצו
אותה לחיקם. הם גידלו אותה, נתנו לה כל שבני אנוש יודעים לתת,
אך החור, ששמו געגוע, המשיך להתרחב בליבה יום אחר יום.
|
השמיים נראו כמו ציור אקספרסיוניסטי, הגוונים שצבעו אותם לא
היו עולים לעולם בדמיונו של מי שאומר "שמיים". הם היו ירוקים
וכתומים, צהובים וחומים והמציאו סימפוניה מעולם אחר. הצבעים
שטו אחד לתוך השני, יצרו גוונים שאין להם שם.
|
מיטות מסודרות בשתי שורות לאורך מסדרון ארוך, צר ואפל. ארונית
ברזל אפורה לצד כל מיטה. חלון אחד, בסוף המסדרון, מחדיר מהחוץ
פנימה. זה הכל.
אני כאן, לא יודעת למה, זה בטח לטובתי.
|
מחלון המרפאה שהוסתר בחלקו מאחורי מסך, ראיתי את טיפות הגשם
מצליפות בעיר. התעוררה בי תחושה של חוסר איזון, חשבתי שכנראה
האנרגיות הברואות יצרו בקע עמוק מדי שמנסה להתמלא. השבר בענן
עדיין לא מוכן להתאחות.
|
בהתחלה הייתי בטוחה שזו אהבה,
אחר כך פחות והתחלתי להזות, וזה היה נעים, נעים, נעים...
|
רוצה לשפוך קצת יוד אבל אין לי על מה
|
כחלק מהאנרגיה הקוסמית
אני שוכבת על הספה ב-4.00 בבוקר
משתעלת, חמה, קרה
מרגישה שאני לוקחת ולא נותנת דבר...
|
חרב לפתיחת מכתבים
שלש חבילות פימו
קופסא של מיקי ומיני
זה מה שיש לי על השולחן...
|
החיוך שלך, החיוך שלך, החיוך שלך.
הלוואי והיית מודה
הלוואי והיית מבין שהוא ההרס שלך.
|
המחשבות הראשונות של היום הבתול מתלוות ל-
להצית, לשאוף, לנשוף
טעם מר, רעש אש מפצפצת, ריח חריף.
עשן לבן סמיך
|
אני ילדה, אני נסיכה, אני אישה...
|
לכבס ביד ולתלות
לסחוב שקיות מצרכים ארבע קומות,
לנקות כל יום מחדש את המאפרה...
|
יש בתוכי הרבה אנשים,
לפעמים הם אוהבים, לפעמים אויבים.
כל היום שלי נתון בידם-
להם זה לא איכפת,
|
השל מגופי את נייר האלומיניום
את הרדיד הכסוף הזה שנדבק עלי לפני שנים
והתמוסס אל תוך נקבוביות העור שלי...
|
מחפשת מילים להביע את מה שידוע
בפנים
מה שלא ידוע
בחוץ
|
חשכה מקיפה את הקרון. אני בתוכו. אור הפלורוסנט מתאמץ להאיר
בכוחות חלושים, פעימותיו בלתי סדירות. בבואתי משתקפת מהחלון
שממול, זה רק אני והיא, חוץ מזה אין כלום.
|
|
|
כבר שלושה ימים
ששלי לא יכולה
לשבת אחרי הבמה
חדשה שהבאתי לה
אתמול.
החבר של שלי. |
|
