|
מיכה
 
אני לא באמת כותבת. אני סתם בוחנת את היכולות שלי
ובעיקר, אם אני כותבת, זה רק בשביל עצמי. בשביל
לשחרר מתחים. אני מקווה שבכל זאת תוכלו למצוא בזה
משהו אומנותי, או שווה קריאה לפחות.
בזמן ההליכה התחלתי להרגיש עיקצוץ ברגל. פתאום הרגשתי מין
כבדות כזאת ברגליים. לא הצלחתי למשוך אותן קדימה. נפלתי לאדמה
והכל סביבי הסתובב
|
מאז אתמול לא אכלה, לא שתתה, כמעט לא ישנה. היא מסתובבת
ברחובות, מנסה למצוא מקום, מנסה להבין את השעות הקודמות, שנראו
עכשיו כאילו היו בחיים קודמים. היא זוכרת את המגע. כל כך עדין,
אוהב, וכל כך אמין. עד שהיא נתנה את כולה.
|
הוא ישב על הספה בשקט.
בהתחלה לא ראיתי אותו, כאילו הוא הסתתר וחיכה לרגע המתאים
להתגלות בפניי.
כשראיתי את פניו לראשונה, עוד לא חשבתי על כלום. הוא היה סתם
עוד אחד. לא הייתה לו משמעות מיוחדת.
|
|
|
"ומי ייקח
ריבאונד? סבתא
שלי?"
זוזו לסטרי
במובאה מפרקו
הראשון והאחרון
של ספרו המהודר:
"ציטוטים ששינו
את פני ההסטוריה
(השכונתית)" |
|
