|
ער לבואו הקרוב של הקיץ
ורואה ענן ששב
|
בגדתי בעצמי, מכרתי חצי
ממה שמשלים את האני
נתתי אותו לייצור המוני
בשביל טיפה שקט,שקט רגעי
|
בערפל עמוק
בחשיכה חלקית
מפאת הירח שמלא
|
האוהל מתנפנף ברוח
משקשק שקשוקו בנחת המדבר
ואני, שיושב ומהרהר הרהורים,
שומע את מה שיש לו לומר
|
מאחורי הוילון
שחבק הזגוגית שחסמה את הצער
בתוך תוכו של הבית הוא שכב אפרקדן
על רצפה קרה ונוצצת
|
עפתי בעבר ובחרתי לנחות
באזור שלא מורחים בו ורוד על שחור
באזור שלא מחסלים את הנותר
שבשביל להשקיף לא צריך לטפס על ההר
|
פובליציסט ההזיה בטרם עת
ירה בעצמו ועכשיו הוא מת
השאיר לעולם את כל אשר
האדם הרגיל מסרב להרהר
|
בלב היא עוקצת
את נפשי היא חונקת
את דמי היא עוצרת
התמימות, התמימות
|
צל התימהון
בארץ נהדרת
אינו משאיר שאלות
ולא דורש תוחלת
|
בשלהי שנות ה-40
הגיע לעיר ענן
שלא עזב אותה מאז
לא זע או זז או נד
הוא כמעט ולא ייצר כל גשם
לא ברקים או רעמים
או לא עשה כמעט דבר
מלבד האיומים.
|
איש השבלול
שבלול מחליק לו לאיטו
בחלל האינסופי
|
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
