|
היום ברבע לשבע בערך שמעתי בטלוויזיה הודעה על עוד פיגוע
בירושלים
|
אזכור מחלתך שהריקה אותי
אזכור את מותך אחכה למותי
|
אותך רק אזכור מביאה לי את אור את ליבי מעירה
מתרדמת שחורה
|
אך אין נחמה בחום האהבה כי גם היא
בשעת החושך הארוכה שלה
|
שוכב לי בים ,חושב לי על שם, מדמיין לי על אז, על זמן שנגנז
|
מחכה לגשמים מקווה לעננים, לברק לרעמים
ולקשת היפה מחכה בציפיה
|
אני לא מצטער רק קצת משחרר את העבר הרחוק המר, המתוק...
|
הכוכבים כבר נעלמו והשמש החליפם
אך אנו עוד מחובקים נושקים שפתיי אז לשלה
|
לא אשקוט כי ככה סתם אמרת שלא ולא נימקת לא אשקוט כי ככה סתם
הותרת אותי כה מבועת...
|
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
