|
 271393383 mike
ובהיכל המשפט בין דלתיים
עת היה מגונן כנדרש
שם הוא חשב פעמיים
וגזל כיבשתו של הרש
|
גם הצד העצוב של הירח
מחייך פתאום עכשיו
כשפרח קטן פורח
כשהוא מרגיש מאוהב
|
את יפה כמו הרגש
ושמחה כמו השיר
וגם כששקעה השמש
כשאת איתי היום בהיר
|
את יפה כמו השמש בזריחה
ומתוקה כמו פרח פורח
כשהגן רואה אותך מתחילה הפריחה
וכשאני אז אני נהיה שמח
|
את יפה כמו פרח פורח
אני עצוב כמו עלה שנשר
אצלך הגיע אביב
ואצלי הסתיו נעצר
|
הייתי קוטף לך את הירח
ואוסף בשבילך את כל הצדפות שבחוף
|
אשרי האדם האוהב בלב שלם
ולא סר ממושא תשוקתו
|
כי צר לך שאני כה להוט
איך אין אהבה ללא money
ועליבת אהבת הכפרי הפשוט
לא תחדור לעולמך האורבני
|
אני נמצא בארמון העצבות
יושב לי על כס היגון
שליט ממלכת הבדידות
חי בתוך דיכאון
|
אבל כשבקופה באנו לשלם
גילינו שהרבה יותר משתלם
במקום ילד אמיתי ותקין
לקנות לנו ילד חרסינה made in סין
|
הנה החודש נגמר
שלושים ואחד ימים שישכחו לעולם
ושוב עוד חודש עבר
ורק אני עוד לא כמו כולם
|
הזמן שאוזל והטפטוף שהחל
והעיר המקוללת והנחש הזוחל
והבדידות על פני מים וקץ כל בשר
והמחשבה שגם במותי לא אהיה מאושר
|
נפלתי לתוך דיכאון
כשחיפשתי אושר קטן
|
זהו עוד יום שעבר אהובתי
ללא שאומר לך שאת אהובתי
מבלי שנשב אל מול שקיעה דביקה
מבלי שאנשק את שפתיך בתשוקה
|
על ענן קטן אשב
והתחבא לי במרומים
ענן עשן מכאן עבר
אני כבר לא כל כך תמים
|
כל מה שרציתי לומר
החלטתי לכתוב
אני אוהב את השיער שלך
ביחוד כשהוא רטוב
|
ברחתי מתוך יערות הבדידות
לחיי החברה של החול
אם יש בך קצת נחמדות
תגלה שאתה כל יכול
|
את מלכות החרמון
על הרי הרמה
את שביב אור ראשון
עם הנץ החמה
|
ורק ילד אחד נחבא
רק אני נשארתי כאן
מחכה יחף לעולם הבא
|
אז הגיע דצמבר
הגשם בלילה ירד
הוא הלך ואת
גם את נשארת לבד
|
אני אוהב אותך
מכל הפרחים שבגן
אני אוהב רק אותך
מכל הדגים שבים
|
בטח אמרו לך כבר די ממזמן
את מכשפה, מכשפה בלבן
|
מה לצער הזה ולי?
הדמעות הרבות האלה
לא ירטיבו אותי
לא ימליחו אותי
לא ייבשו אותי
לא!
|
אתם רוצים אהבה
והיא יורקת לכם בפנים
נושרת עכשיו עוד דמעה
מה אתם מרגישים מבפנים?
|
החלטנו להיפגש
ישבנו אחד מול השני
דיברת על מה שיש
אמרת שהאשם הוא אני
|
בתוך השממה
של מדבר אין סופי
חי פנתר שחור
|
עכשיו נגמר המוזר ומתחיל השונה
ואני רץ רחוק אליך
ורץ לכיוונך
|
די נמאס כבר אין לי כוח
הרמתי ידיים ודגל לבן
תמיד הכי קל זה לברוח
אני רוצה לברוח ואין לי לאן
|
היא יושבת על שפת החלון
מלנכולית ונוגה
הוא כבר לא יתקשר
והיא באשליות שוגה
|
כולם יושבים על הדשא
האלכוהול זורם חופשי
אחד קם מתחיל לצרוח
אחד אוהב אותך הכי
|
כי מחר כשתזרח כאן השמש
והלילה לאט יגווע
לא יעזור כלום וממש כמו אמש
אהיה בודד גם בלילה הבא
|
עצוב ישבתי היום
וחשבתי על השלכת
ובתוכי ראשי פתאום
ראיתי אותך הולכת
|
עת התהלך בין שבילי ריגשותיך
בין שיטמה לאהבת אין קץ
ואפרוט את פשטות הגיוני לפניך
ואת טמאת אהבתי אתרץ
|
וכשהלילה פוגש את הים
למעלה אקבל זוג כנפיים
המוות הוא המצב הקיים
אבל אוהב אותך עדיין
|
אתמול בערב הצעתי המיטה ולא הגעת
לפעמים אתה אותי קצת מבלבל
ארבעים ושתיים שנות נישואין, תמיד ידעת
שאליך בסוף עוד אתרגל
|
נסענו ברכבת התחתית במנהטן
ואת לחשת לי באוזן סוד
יש בעיה איזה דלקת בשתן
ושאת לא רוצה בי עוד
|
אני קבור באדמה
ועל קיומי מודיעה לבנה
שמונחת מעל ראשי הפעור
עוד מעט אהיה לגמרי גמור
|
אני ושירה עכשיו אצלי בחדר
נהנים והזמן עף
כששירה איתי אז הכל בסדר
מציירת לי לב על דף
|
אלה פותחת עין אחת ירוקה
ובוחנת אותי מהמיטה
מפהקת מסתכלת על השעון
אומרת עוד מוקדם אני חוזרת לישון
|
אני שם על גבי
את שק האהבה
ועובר מעיר לעיר
|
אתמול לא הייתי הילד הכי יפה
ובכלל לא הייתי הילד הכי מצחיק
ובכלל רק רציתי להיות איתך
אבל את נהנית עם מישהו אחר
|
אבל לאיש לא אכפת מביננו
כי ביננו זה לאיש לא משנה
רק תזכרו שדומים שנינו
ומותכם לא יהיה כלל שונה
|
ששם למעלה גבוה
חיפשתי שעות
מקום שם אפשר לנגוע
מקום שם אפשר לראות
|
כי אני יודע ותמיד בטוח שזה לא אני
אם אתם תסתכלו אז אתם גם תראו
זה האיש שבראי
|
אני נעלמת את הבית עוזבת
לוחשת לי אישה בשמלה חנוקה
ואני מחפש סיבה לעזיבה המוקדמת
וחברי מסביר לי שזאת רק המנקה
|
היינו ארבעה יושבים בסלון
שני זוגות אוחזים ידיים
אחרי שהורדנו וילון
נסחפנו עצמנו עיניים
|
כמו עלוקות הם משתרכים אחרי
נכנסים לעורי נצמדים
חפצים בנפשי מוצצים נעוריי
גם בחלומותי הם אחרי צועדים
|
והסוף ידוע מראש
אליו איש לא רוצה להגיע
לכולנו יש תאריך פרעון
ויש פגישה נצחית עם רקיע
|
צריך לפרוץ את גבולות הרגש
להפיל את שלטון העצבות
מהפכת האהבה הגיעה
מאחורי סורגים תחיה הבדידות
|
רואה את השמש
רואה את השמש
קריצה קטנה וחסרת חשיבות
|
אכן את אהובתי
אוהבך במרחץ הדמים
עת נרקוד בהילולת המתים
בדם אמשחך למלכתי
|
"כולם לרדת לרצפה"
צווחה בגרמנית ננבחת
"תסתדרו שם בשורות"
אשה זקנה לאלוהים נשלחת
|
גשם יורד, אדמה מדממת
וליבך הקטן, צונח בלי קול
העצב שוכב ליד גופה מדממת
ולוחש: " לו רק הייתי ,לו רק הייתי יכול "
|
מוקיונים רבים יעלו חיוך
ורק חיוכה יעלה אהבה
אל מול איש וכלבו
|
ארץ ישראל אלפיים ושתיים
מקבלים עוד צו חירום
מלחמה זה בדם וכך בינתיים
חיים מבום לבום
|
אמא
איזה כיף אנחנו חוזרים הביתה
סוף סוף אני וכל החבר'ה
|
אני מתפוררת, נאחזת עוד קצת
בחלומות שגוועים בכל יום שעובר
מחכה להוא שיקרא לי את
ואני אקרא לו
חבר
|
את זכרון חיוכך אנצור בליבי
שעה שאפול בקרב לא חשוב
את טעם שפתייך לא אטעם יותר
אל תחכי לי כי אני לא אשוב
|
אני לא יודע איך להגיד לך
אבל יש לך זנב
לפעמים או ארוך כמו של קוף
לפעמים או קצר כמו של ארנב
|
האני הוא אותו אני שהכרתי
אבל מבפנים משהו חסר
|
את הכי יפה בשקיעה
כשהשמיים יורדים כמו בבריאה
את הכי יפה כשאת עצובה
ומין הכלום צומחת קרבה
|
ביני ובין עצמי יש חומה
גבוהה מאד של מחשבות
ומאז שההיתי קטן אני זוכר
|
כעת כל הקהל הנאור
מוזמן בתור לטעימות
גם אתה תהיה חופשי כציפור
כשתטעם ותחדל מלחיות
|
ואם רציתי רק לברוח
לשנייה מכאן להיעלם
אותך אהבתי ואין לי כוח
בקצה העולם יושב וחולם
|
זה מופע סוף הדרך משבחות ביקורות
המוות משחק כאן את תפקיד חיוו
אם עוד לא השתכנעת אתה מוזמן לראות
ואל תדאג אתה תמות עליו
|
את מהדסת בשוק בלבוש לא הולם
מחייכת למרות שאף אחד לא מצלם
מצחקת אל מול ההמון הזועם
קנית אותו ויצאת מבלי לשלם
|
וכשאגיע לשם לגן המתים
ובפני חרשו עמקו כבר קמטים
אעמוד ואנשום את אוויר האימה
מפני נצח המחכה לי בגן השממה
|
האדם קמל
אל מול אפסותו
אל מול יציר כפיו
ומת...
|
כי זה נראה ואולי זה בערך
ואם כולם מסכימים אז זו הדרך
ורק הנסיכה מביטה בראי
"מי בכלל יאהב אותי?"
|
עברתי ת'דרך, הגעתי למלך
כרעתי שם ברך, המלכה חשפה ירך
והמלך נראה מהורהר
הוא אמר לי בן, אני כבר זקן
|
מישהו בקהל קורא בשמי
ועבדכם לבמה סר
המוקיון לי לוחש שהוא בעצם אני
זהו אכן מופע נהדר
|
וכשאקום אלך מכאן
אברח לי לעולם
היום הוא יום, הזמן הוא זמן
ולא אחזור אף פעם
|
אני אוהב אותה למרות ובגלל
כל הפגמים הנ"ל
והיא שלי לעולם
כי גם אני לא מושלם
|
הילד שעל המרפסת
מנסה למצא סימנים
להראות לכם שהריצפה קורסת
והוא נופל אחרי שש עשרה שנים
עכשיו כבר אין לו כוח
|
בהרים יש שוב שקיעה
את כבר לא מתקשרת
אני יושב עכשיו לבד בחדרי
הלילה יורד ואת לא חוזרת
עזבת אותי בשביל מי מי מי?
|
אתה משועבד לעצבות
אלוהיך דיכאון
העצב לא מת
הוא עכשיו בשלטון
|
תוך רבע שעה הטקס נגמר
איש איש לדרכו הולך
ורק אני נשארתי כי יש לי קצת זמן
לראות איך הנר לכבודי דועך
|
וכל הזוגות הם אחד
הם רק אני עם עצמי
בשבילי אני הכי מיוחד
אבל כנראה שרק בשבילי
|
ולא תשאלו בשלומה הרע
ועל מה תשב לבדה
ימים על ימים, דמעה על דמעה
תשב נשמתי בודדה
|
לבד שנים לחיות
אם את העיניים תעצמי
אולי תוכלי לראות
יפה בתוך עצמי
|
בקריצה משועשעת ובמבט סוקר
בניסיונות לכתוב לך סטייל משורר מאוהב
בהתנצחויות הבלתי פוסקות עם שפתייך
בכדי להעלות בהן חיוך של כדרך אגב
|
כל השירים שפעם כתבתי
מבוטלים עכשיו
מבוטלים לאלתר
ומכל הרגשות שפעם הרגשתי
הרסת את הכל
לא נשאר דבר
|
מסתובב ברחובות מוארים
לא יכול להפסיק רק עליך חושב
כשהשמש תזרח בהרים
אז אנסה להגיד לך שאותך אני אוהב
|
מהו המוות שאלתי מבעד לעיניה העצומות
והיא לא ענתה, נשארה בשתיקתה העצומה
וצעקתי כמה צעקתי וצרחתי אייי
|
לא תוכלי לעבוד עלי
עם השיער הארוך הזה
מהודק בקוקיה
והחיוך הנבוך המזמין
|
אין לי שום ספק בזה
בזמן האחרון
אני יורד במדרגות
ואין יותר לאן, אבל
הן ממשיכות כאילו מעצמן
|
אני לא מסוגל
ומפחד מהרגש
מכל תגובה שלך
אני נבהל
|
ואני לא מעיז להראות לך
מה עובר לי בנפש בפנים
אהבה שלא חיה לא מתה
אהבה היא שנאה לפעמים
|
עברתי כבר את הרי הדיפרסיה
וחציתי את ים הדמעות
המוות שולט צעקו בפרהסיה
הנצח הוא כמה שעות
|
פצעי המלחמה ההיא
נצרבו בעורנו
אבל לא במוחנו
המוות מחייך מבעד לעיניה
|
גם מלכת בריטניה
לפעמים עצובה
מוזגת לעצמה קצת שמפניה
וחושבת על אהבה
|
מצאתי שערה שלך על הכובע
היא הכי יפה בעולם
אז מסגרתי אותה ותליתי על הקיר
כדי שיראו כולם
|
עצובים להציג, כאן משפחת השכול
אבות ובנים, אימהות וטף
אנחנו מאד מצטערים אבל לא נציג את כל
מי שנמצא פה ומי שכבר נאסף
|
יש נחש בערפל
והוא עלי מסתכל
מחכה שאפול בסימטה
ואז הוא יצא
יזדחל בקצה
ויתן לי בצוואר נשיקה
|
מיליארדי אנשים מסביב לבור קטן
שם היא תיטמן יפה ושלווה
את מה שהיה לה לא ריפא גם הזמן
עכשיו יודעים כולם
נפטרה האהבה
|
והם רכבו שעות אל עבר השקיעה
ודיברו על מה? איש לא יודע
אני רוצה להיות נסיך, כי את הנסיכה
ואת גורמת לי להרגיש כמו סתם צפרדע
|
כן ,עייף
העיניים נעצמות בלי שליטה
החלום מתחיל לרוץ
ואז
|
תל הריסות הוא ביתי המוגן
פגז נוסף את זכרונותיי קובר
|
בהמשך את ניסית לי להסביר
למה בכל זאת הלכת שוב לחזיר
איך היית תמימה והוא אותך פיתה
איך זה ששוב גמרת אצלו במיטה
|
לתוך לתוך הסם לברוח
כי אי אפשר להיעלם
ורק עכשיו אפשר לצרוח
לחיות במציאות שאתה חולם
|
בתוך כל כלוב כלואה ציפור
הכלוב יקר זהב טהור
הציפור תמיד רוצה לברוח
הכלוב חזק ואין לה כוח
|
אז קחי אותי לשוודיה
קחי אותי איתך
לא רוצה להיות לבד בארץ
איתך זה נחמד כל כך
|
כל כמה זמן אני
עוצרת את רכבת הרגשות שלי
באיזו תחנה וחושבת
על האנשים שאני אוהבת
|
הכחול הגדול גווע
בתוך האדום השורף
היום עוד שנייה נוגע
לפני הלילה הגורף
נשימה אחרונה של היום
פרפור אחרון ומכניע
הסהר על רקע שחור
ישלוט עוד שנייה ברקיע
|
קרני מזבחי נופצו
ואיתם כל אוני הגובר
ובעירי כל מתי נקבצו
לצפות בי ביגוני הקודר
|
שוב הם שם
כולם ביחד
מדברים צוחקים
מעבירים את הזמן
ולא אכפת ולא זוכרים
ויש בי פחד
אני רוצה לברוח
אבל אין לי לאן.
|
היום שוב הרהרתי במוות
אני יודע זה הפך כרוני כבר
זה יהיה קצת מוזר אחרי המוות
כשידברו עליי בלשון עבר
|
שוק,
בהמות אוכלות בהמות
בבהמתיות נפלאה,
|
כמה יפה את יכולה להיות
יושבת לבד על ספה
|
המיטה שוכבת קרה
אלכסון זה בכלל לא נורא
|
לא זה סתם הפרשות מלוחות
שזולגות לי מהעניים עד לאף
עזבי לא מגיע לי בכלל לאהוב
עזבי, גם אם זה כאב
|
את פניהן מלטף אך לא פוסח צוואר
שארוך כמו גבן או כמו הרגע הזה
עת תבט עורגות אל היום שנגמר
שתי נשים גבוהות וצילן הרזה
|
כל ערב שתי רציחות בעירי
פעם אני ופעם ליבי
|
לילה מאוחר, נכנס לתחנה
13 שקל, כרטיס עם מזל
באיחור לא מופרז מגיעה רכבת קטנה
עולה על קרון ויושב על ספסל
|
ובתוך תוכי האני העצוב
לא סוגד למלכה חדשה
הפסיק כבר לפעום הלב הכאוב
סוף סוף הוא חופשי מאישה
|
|
|
יום אחד סוס
חמור וכלב יצאו
לטיול.
"האו האו" אמר
הכלב
"איה איה?" שאל
החמור
"הי הי הי הי
הי" צחק עליו
הסוס.
"איה איה" נעלב
החמור
ומה אתם חושבים
ברווזים
וברווזות שעשה
הכלב? נכון! אמר
"האו האו" ופתר
את הבעיה.
הגורו יאיא מספר
לברווזיו סיפור
לפני השינה.
כולם מרוצים,
חוץ מהחמור,
שעדיין נעלב. |
|
