מייקל בלק העונה גם לשמות מישה, מיכאל, מה נשמע ומה
השעה, נולד והתגורר ברמות המדבריות של אוזבקיסטאן
התיכונה כ-6 שנים מחייו. בשנת 1991, בגיל 6, עלה
ארצה כשליח של העלייה הרוסית, על-מנת למנוע את
התפרצות מלחמת המפרץ. במהרה מצא עצמו יושב יחד עם
משפחתו בחדר האתום, מתגונן מפני הטילים בידיו
הקטנטנות. באותה שנה גילה מישה את נפלאות השפה
הרוסית ונענש על כך בחומרה.
עם חלוף השנים הכיר מייקל את מגירתו והחל בהתכתבות
אינטנסיבית. ההתכבות, לצערו, הייתה חד-צדדית. המגירה
לא ענתה.

בעת שירותו של מישה כנהג משאיות בצה"ל (שהעריך נכונה
את כשרון הכתיבה הבלתי נדלה שלו) החליט היוצר לפרסם
את כתביו בפומבי.

כיום מייקל בלק לומד ארכיאולוגיה וסוציולוגיה
באוניברסיטת ת"א. תקופת המבחנים, כך נראה, לא הולכת
להגמר בקרוב והמגירה בינתיים החלה להתגעגע.

- התפרסם בבי"הס בכתיבתו ובשיריו ובעיתונים רוסיים
מפורסמים כגרפיקאי, הופיע כמה פעמים בערוץ 2.

בהקיץ ...צליל החריקה הצורם שהשמיעה הדלת הזכיר לאנה סרטי אימה ישנים, שהייתה רואה עם סבא בטלוויזיה. בסרטים האלה אף דלת לא שתקה. לכולן היה מה להגיד: פעם הן לחשו "היזהר, יש אדם-זאב מאחוריך", פעם הזהירו מפני רוצח מטורף עם סכין גדולה ביד, ולפעמים הן פשוט הכריזו: "קבל

הזדקנות בדידות הוא תמיד היה בכובע שכיסה את כל ראשו, כשנפשו ידע שטוב לו, הוא צעק "מנייה חאראשו!"