|
 עד כלות המילים רחוקה הדרך |
מיכמיכ
בתשוקה לחור
הולכים לאחור
בינה וטוהר
מבעד לצוהר
|
דחליל קטן בתוך שדה
עומד לו פרוש ידיים.
וכך ממש מן החזה
|
ויושב לו הגורל
כמו ילד חסר עכבות.
בידיו מספריים גדולות ודבק
|
גם עירי צבועה.
צבועה שחור, צבועה לבן.
גם עירי שבועה
שבועה שחור, שבועה לבן
|
נכון, קר.
אך נשמתי עדיין יוקדת
|
קורקבן בולט,
קפלים מחורצים בין עור עגלגל.
ירכיים קטנות
|
כמה כמהתי הכניסה
בדלת גופו של הזר.
אוויתי ביאה מבישה
טעם המלוח והמר
|
|
|
תראה, אני חש
חיבה מסוימת למה
שעשית עם השמש
והכל, אבל
השמיים זו ממש
פשלה. כחול? לא
היה לך צבע יותר
מקורי לעזאזל?!
-פינקי בשיחה עם
אלוהים |
|
