|
 עד כלות המילים רחוקה הדרך |
מיכמיכ
בתשוקה לחור
הולכים לאחור
בינה וטוהר
מבעד לצוהר
|
דחליל קטן בתוך שדה
עומד לו פרוש ידיים.
וכך ממש מן החזה
|
ויושב לו הגורל
כמו ילד חסר עכבות.
בידיו מספריים גדולות ודבק
|
גם עירי צבועה.
צבועה שחור, צבועה לבן.
גם עירי שבועה
שבועה שחור, שבועה לבן
|
נכון, קר.
אך נשמתי עדיין יוקדת
|
קורקבן בולט,
קפלים מחורצים בין עור עגלגל.
ירכיים קטנות
|
כמה כמהתי הכניסה
בדלת גופו של הזר.
אוויתי ביאה מבישה
טעם המלוח והמר
|
|
|
יש לי שאלה:
שאומרים ששמים
לב אז איך עושים
את זה !??!?
מוציאים את הלב
מהגוף ואז שמים
אותו!?!? ואם כן
אז איך זה שלא
מתים בדרך?? כל
העניין הזה ממש
לא מובן לי
בעעעעע |
|
