[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות השירה החדשות
למרות, מאושרת היא
או נוגעת בגופה
חשה במחלפים?
- כמעט איתנה

עקיצות שחודרות
ואצבע שמועכת סבון,
מלאכת נגרים,
ושיוף מזמזם כשיר עם.

החזרה שלי, אין בה דבר
דבר שמשתווה להדפס המגולגל שלך,
בתוך חדר זבל ממוקק.

דימעה גדולה, ארוכה, שתגיע עד הרגל
ושובל דביק ישאר
- דביק כמו הרעש הזה, כמו הטקס
לא ולא ולא כמו תמידות- תמידות העצב

רצף קיום מטיל בך אימה
אי חשק - עליו תרצי להיות,
ואני נבצר מבינתי התוכן הקודם.

אהבה
בלכתי, כמעט
לראשונה בחיים
חיכיתי להבזקה
ולא להבזק אלוהים
....וריח הבשמים.

ואז? אז אנבח-
על כן כולם תסקרו אותי
בדממה כבושה תביטו

הרהור
הפלסטיק שעוטף את גופה,
כעור ללא אור.
והאור?
חבוי שם עמוק בתוך ישותה.

דן אותו למוות
לאט, כל כך לאט
- כמו סוליה משתפשפת של דוק מרטנס

שוב אמחק קירות כחולים
אתנסח באופן מחפיר

גורל ממאיר כטעם צורב
נוקש כמעט על הסף

אצלם,כחומה חולה,
בבית אסורים עליון
גללים אסופים כתפילה,
דם ניפסק,פיריון.

לו הייתי בעל כנף
הייתי מפיל צואתי על הבריות
למען המזל, הם היו אומרים.

והריח החזק ישכר את ליבי לעד
יזוב על גופי הערום-
עד לבין אצבעות הרגליים
וכולי גוש סגול אהיה,
מדהים ביופיו, נוצץ ושיכור

רישום מוזר, זוועתי, מתכוון -
מענג כמו משכב על פסנתר כנף.

אם יש עוד תקווה-
בלחיצת שלט
אין בכך רע.

ואולי אתנחם בחיוך מאולץ
אקריב לבן ללא כלום

רואה אותך במוחי
בארץ החי המוזר

שוכב הוא בבור הפעור
בדיו אינם חשים עוד
והבד הלבן חש תגלחתו.

חטוט
חטוט בלתי נתפס
כמו ניתוץ קוביית שש בש.

אגהץ את כולך
ואת תגהצי בי
וחום הכוויה-
יגביר את צלצול הפעמונים

תחת זקני מחליקה
לשבריר של שעה או יותר
רומסת, תולשת
כאריג של דשא מלאכותי

קנאים נדושים, מגלומנים
ומלכם הוא עבדקן
והוא נוהג בצדיה ובשגגה

תבעטו בסף,
תחשבו למתנבאים
אך למרות קללו, הכו
וכשמבטיהם יזנקו לעברכם-
סובו לדרככם-
משוחררים מכל עכבות

דם, צפרדע, מרפסות ירוקות
ושולחן עקום ודביק מהכל
- מתגלגלת-

אינטרוספקטיבי
כאשר אושר מציף חלל מת
כאשר עצבות חודרת בחריר
ההבדל דק כשערה.

אתחבר לעצמי כי לפעמים קשה
אז לא אכנס ישירות
איך אכנס?
כבתרשים זרימה אבל מפלסטיק
גמיש כזה ומעצבן

צהוב,צהוב שנכנס לנחיריים
וכשמשחיר...
אורות הנאון המסנוורים

המיית העצמי
בשבת קודשי פרשות
ריבנו מתגבר-עם קופסה שחורה
מדיפה ריח של מטבעות.

אותיות קידוש הלבנה
כה אהובות כה נסתרות
נבלעות בים דלוח
אך צבעוני להחריד

מן המוח מחלחל-
עד כף הרגל-
עד הציפורן-
אתלשה עם ידי.

אצבעי ליטפה במעבר
ראיתיך, כשזמני נשכח.

אל תקפצי מול פני בערום
כי עריה את ורעת מבט
להרחיק מהישג ידם של ילדים!

איך אגע בצוארך ואמוטט את כולך?
האוכל לשרוד עוד יום תוכחה?
מגבית דביקה של צבועים מהתשה
ירוק נקישות, ירוק נקישות, די!

לשטר שני צדדים
אפס, כי הוא נקרע לאין סוף חתיכות
לכל חתיכה שבבית- שני צדדים
ואני-

ראשי יתרוקן מכל הטהור
ונבלת נבלתי תצא לביבים

כדמות זהב מוסתרת בפס
כך אראך חצויה לשניים
נפשך פצועה היא
ומוחך?

דולף כמו קוקטייל מדמם
והפס?

שנות הקסם בפרצוף מכוער
בכל זווית אפשרית

והוא שלוח אליה קשה
וגם
קול צריבת מקל העץ
נצרב גם שלו
ורטט עד ריתחה.

ובעת חלומות הסולם-
אסורים היו הם
והרעש הדק, שממיס לי את המוח.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרי שם בטיפול השטחי הכל כך ליניארי, שמלווה במילים יפות
ותובנות על כלום, נשברתי, עברתי ריסוק, ריסוק משחרר, ריסוק
שהוקיר על כך שהתקווה היא נגע.




כל אחד רוצה
להיות זמר,
אם לא זמר אז
שחקן, אם לא
שחקן אז לוליין
ואם לא זה אז
עדיף להתאבד
או לאכול קציצת
תרד


-הילד של השכן


תרומה לבמה





יוצר מס' 5542. בבמה מאז 28/8/01 0:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכה בן-ישי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה