|
למרות, מאושרת היא
או נוגעת בגופה
חשה במחלפים?
- כמעט איתנה
|
עקיצות שחודרות
ואצבע שמועכת סבון,
מלאכת נגרים,
ושיוף מזמזם כשיר עם.
|
החזרה שלי, אין בה דבר
דבר שמשתווה להדפס המגולגל שלך,
בתוך חדר זבל ממוקק.
|
דימעה גדולה, ארוכה, שתגיע עד הרגל
ושובל דביק ישאר
- דביק כמו הרעש הזה, כמו הטקס
לא ולא ולא כמו תמידות- תמידות העצב
|
רצף קיום מטיל בך אימה
אי חשק - עליו תרצי להיות,
ואני נבצר מבינתי התוכן הקודם.
|
בלכתי, כמעט
לראשונה בחיים
חיכיתי להבזקה
ולא להבזק אלוהים
....וריח הבשמים.
|
ואז? אז אנבח-
על כן כולם תסקרו אותי
בדממה כבושה תביטו
|
הפלסטיק שעוטף את גופה,
כעור ללא אור.
והאור?
חבוי שם עמוק בתוך ישותה.
|
דן אותו למוות
לאט, כל כך לאט
- כמו סוליה משתפשפת של דוק מרטנס
|
שוב אמחק קירות כחולים
אתנסח באופן מחפיר
|
גורל ממאיר כטעם צורב
נוקש כמעט על הסף
|
אצלם,כחומה חולה,
בבית אסורים עליון
גללים אסופים כתפילה,
דם ניפסק,פיריון.
|
לו הייתי בעל כנף
הייתי מפיל צואתי על הבריות
למען המזל, הם היו אומרים.
|
והריח החזק ישכר את ליבי לעד
יזוב על גופי הערום-
עד לבין אצבעות הרגליים
וכולי גוש סגול אהיה,
מדהים ביופיו, נוצץ ושיכור
|
רישום מוזר, זוועתי, מתכוון -
מענג כמו משכב על פסנתר כנף.
|
אם יש עוד תקווה-
בלחיצת שלט
אין בכך רע.
|
ואולי אתנחם בחיוך מאולץ
אקריב לבן ללא כלום
|
רואה אותך במוחי
בארץ החי המוזר
|
שוכב הוא בבור הפעור
בדיו אינם חשים עוד
והבד הלבן חש תגלחתו.
|
חטוט
חטוט בלתי נתפס
כמו ניתוץ קוביית שש בש.
|
אגהץ את כולך
ואת תגהצי בי
וחום הכוויה-
יגביר את צלצול הפעמונים
|
תחת זקני מחליקה
לשבריר של שעה או יותר
רומסת, תולשת
כאריג של דשא מלאכותי
|
קנאים נדושים, מגלומנים
ומלכם הוא עבדקן
והוא נוהג בצדיה ובשגגה
|
תבעטו בסף,
תחשבו למתנבאים
אך למרות קללו, הכו
וכשמבטיהם יזנקו לעברכם-
סובו לדרככם-
משוחררים מכל עכבות
|
דם, צפרדע, מרפסות ירוקות
ושולחן עקום ודביק מהכל
- מתגלגלת-
|
כאשר אושר מציף חלל מת
כאשר עצבות חודרת בחריר
ההבדל דק כשערה.
|
אתחבר לעצמי כי לפעמים קשה
אז לא אכנס ישירות
איך אכנס?
כבתרשים זרימה אבל מפלסטיק
גמיש כזה ומעצבן
|
צהוב,צהוב שנכנס לנחיריים
וכשמשחיר...
אורות הנאון המסנוורים
|
המיית העצמי
בשבת קודשי פרשות
ריבנו מתגבר-עם קופסה שחורה
מדיפה ריח של מטבעות.
|
אותיות קידוש הלבנה
כה אהובות כה נסתרות
נבלעות בים דלוח
אך צבעוני להחריד
|
מן המוח מחלחל-
עד כף הרגל-
עד הציפורן-
אתלשה עם ידי.
|
אצבעי ליטפה במעבר
ראיתיך, כשזמני נשכח.
|
אל תקפצי מול פני בערום
כי עריה את ורעת מבט
להרחיק מהישג ידם של ילדים!
|
איך אגע בצוארך ואמוטט את כולך?
האוכל לשרוד עוד יום תוכחה?
מגבית דביקה של צבועים מהתשה
ירוק נקישות, ירוק נקישות, די!
|
לשטר שני צדדים
אפס, כי הוא נקרע לאין סוף חתיכות
לכל חתיכה שבבית- שני צדדים
ואני-
|
ראשי יתרוקן מכל הטהור
ונבלת נבלתי תצא לביבים
|
כדמות זהב מוסתרת בפס
כך אראך חצויה לשניים
נפשך פצועה היא
ומוחך?
דולף כמו קוקטייל מדמם
והפס?
|
שנות הקסם בפרצוף מכוער
בכל זווית אפשרית
|
והוא שלוח אליה קשה
וגם
קול צריבת מקל העץ
נצרב גם שלו
ורטט עד ריתחה.
|
ובעת חלומות הסולם-
אסורים היו הם
והרעש הדק, שממיס לי את המוח.
|
הרי שם בטיפול השטחי הכל כך ליניארי, שמלווה במילים יפות
ותובנות על כלום, נשברתי, עברתי ריסוק, ריסוק משחרר, ריסוק
שהוקיר על כך שהתקווה היא נגע.
|
|
|
אם אני לא
אתפרסם אני
אתאבד...
זה לא איום זו
הבטחה! |
|
