|
אבא
אני מפחד מהחושך
אומר ילד קטן
וקולו מבועת.
|
דף אחד ועיפרון אחד.
יד אחת כותבת וטבעת אחת שוכבת.
איש אחד עם לב אחד בודד.
|
הייתי צריך להבין, לפני זמן רב, שהכל יתפוצץ לי באף.
הייתי צריך להבין, עוד לפני שהכל התחיל, שזה חסר כל סיכוי, שזה
חסר תקדים.
הייתי צריך להבין, עוד לפני שבכלל מישהו דמיין מה יקרה,
שהתסכול הוא לא באמת זמני. שהאשם הוא לא חינני. שהזלזול הוא
הדדי.
|
ירושלים של אדום,
אדום של דם ושל טרור,
הלא אלו פיגועייך,
שזועקים "הבא בתור"!
|
אני ירח כחול בשמיים אדומים
שמיים של דם
שמיים מתים.
|
את המחלה הזאת אי אפשר לרפא.
וכולם יודעים זאת, אבל בכל זאת מנסים.
וממשיכים, ומנסים.
|
מקראה אנוכי. מקראה נעולה ומסוגרת.
כששמח וכשאפור, רק עצמי יודע, וסובל, וחוגג, ומקנא וכושל.
כשמואר או שחור, רק אני יודע איך מעמעמים את החיים, או פותחים
את האור.
|
סתיו עכשיו,
הקיץ יגיע רק עוד זמן רב.
כל כך אפל כאן, ולא ברור.
מתי כבר אזכה לשחרור?
|
בעודי משוטט במעלה ההר,
מעלה מעלה אל עבר שום מקום,
נתקלתי באותו מעשה כבסדום,
מעשה נורא ואיום.
|
יש כאלו שאומרים שהפחד מהמוות הוא הזוי.
אני אומר שגם לרצות לחיות זה הזוי.
|
הם אומרים עליי שאני פילוסוף. אני פילוסוף? מה פתאום! אני בסך
הכל חושב! ממצה את זכות החשיבה!
פשוט חושב. לא חושב לעומק. לא חושב יותר מדי. פשוט חושב. נהנה
מהחשיבה. חושב על החשיבה. נרגע ממנה. היא מקלה עליי!
בזמנים קשים, בזמנים יפים, בזמנים מחניקים...
|
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
