|
מיכל, ילידת נובמבר 1991, היא כותבת מרוץ.
לא יהיה לה סיפור שיקח לה יותר מחצי שעה לכתוב ולכן,
רק מדי פעם, יוצא משהו ראוי למבט חיצוני.
מיכל הייתה רוצה לכתוב רומנים ארוכים ומלאי עומק,
אאבל היא תישאר עם המרוץ הפרטי שלה.
נלחמתי על מגעו הרופף, היה אך רק שבריר שנייה שתקווה קטנה חדרה
למוחי, אמרה לי שהוא איתי, בטוח.
שאני סתם צועקת על האוויר והוא עוד במיטתו בביתו. שהוא לא
התאבד מולי, שהחיים שלו לא נמלטים מגופו.
|
היא לא באמת הקשיבה מאז.
היא אף פעם לא באמת האמינה שמה שקורה מסביבה הוא אמיתי.
היא הייתה בעולמה שלה, בעולם עם הפיות, הדרקונים, הגיבורים
האמיצים והפנטזיה האיומה שלא נגמרת.
|
"אתה חולם" אמר גודפרי בזלזול, "חולם?" שאל יזיקיאל בתמיהה.
"כן, חולם, גם את זה המצאנו." אמר גודפרי.
"כן, אולי אני חולם. אבל זה נחוץ. תן לי ליצור... אהבה."
|
הריח שלך עדין מסתובב בחדר.
הנשיקה שלך עדין יושבת על הפה שלי,
|
מסתכלת קדימה
אולי אני אקפוץ
לדלג מעבר למעקה
פשוט לפרוץ.
|
יש תחושה של שקט בלתי טבעי בכל המקום הזה.
|
הולכת בטיילת, מחפשת קצת חום אנושי,
משהו קטן שיחזיר לי את הביטחון העצמי.
לאנשים כל כך קשה בימינו, להעביר מבט שני...
|
|
|
מחשב יכול לעשות
אותו מספר של
טעויות שלוקח
ל20 איש לעשות
ב20 שנה.
נפלאות
הטכנולוגיה...
- שפן קטן
מתמוגג לנוכח
המסכים הכחולים
שלו |
|
