|
נולדה,תשמ"א,דתיה,חצאיות,שמלות,כשרות,שבת,שירות
צבאי,חובשת,קוראת בתנ"ך,חיה בדרום ובירושלים
לסרוגין.
( משהו על אכזריותם של ילדים ועל צחוקו של הגורל).
כשהייתי בת 14 היתה לנו בכיתה ילדה שקראו לה מיכל. אבל
אף אחד לא קרא לה מיכל.כולם קראו לה "אילנה דג מלוח". מעולם לא
הבנתי למה קראו לה אילנה, ומדוע דווקא דג מלוח.
|
אוי אתם מטומטמים! כולכם! כל קוראי הדפיוצר! אם רק הייתם באים
לכאן לפני 30 שניות הייתם עדים לאחד המישגלים הסוערים ביותר
שהתרחשו אי-פעם על מזרן אורטופדי.
|
סיפור ממדף הספרים של הגננת נעמי.עוד בסדרה: "מיה ונרתיקה של
תמר", "מיה ותמר באילת", "מיה ותמר,אמא ואמא","מיה וכפות רגליה
של תמר", "מסיבת הפיג'מות של מיה ותמר", והספר האחרון בסדרה:
" תמר נוסעת לאירופה".
|
אני שומעת שיר של רוברט פלאנט,
הוא מודיע לי שאיבד את ראשו מאז שהתאהב.
וכמותו אני מרכינה ראשי בפני כל מה שעשית לי,
בפני כל מה שכואב.
|
כשהייתי בצבא,הייתי נדהמת כל פעם מחדש מהנסיונות הנואשים של
הבנים להשכיב כל חיילת שעברה ליידם,ועוד יותר נדהמתי מכך
שחיילות שיתפו פעולה ברצון,ואח"כ לא הבינו למה זרקו אותן,ועוד
יותר נדהמתי מזה שזה סיקרן אותי מאוד,כל הנושא הזה של יחסים
בין המינים בבסיס.אז כתבת
|
זו הרגשה כ"כ מוכרת
שחודרת ונוברת
שמתחבאת בין הקפלים.
אין מקום להיסוסים
כשמתחילים הפרכוסים
כל מה שצריך זה לנוע במעגלים.
|
דגים מחושמלים ומחשבים מבולבלים,
טנקים דוהרים אל-תוך ארץ ישמעאלים,
שפתיים נוטפות נפט של מנהיגים מתוסכלים,
למען עתידנו.
|
שנים רבות לקח לי לאהוב את גופי.
את שיער הקש צרוב השמש.
את הנמשים שעל אפי. נמש אחר נמש.
את כפות רגליי המוליכות אותי מדחי אל דחי.
את השיער הקוצני בבית השחי.
את הריח שלי כשיש לי ווסת
את הערווה הזאת,המשולשת.
|
אני לא אוהבת את עצמי כשאני גומרת.
ידי דביקות,מין ריח מוזר בוקע מגופי.
הברכיים רועדות, טוב, הן תמיד רועדות בלאו הכי.
|
אש ועשן, ירכיים מפסקת, היא מפחדת לראות.
עולה הלחות בין רגליי הטמאות,
השמש כהה, הערים חרבות.
|
ויהי בחצי הלילה ואקיץ למשמע לחשה של הלבנה,
המרפרפת נשיקות כסופות על שיפתי ערוותי.
ואסיר מעליי את כותנתי,שמט תיטנף באורה החלבי
של הלבנה.
ואפרע את שיערי ותשזור בו הלבנה חוטי כסף בזהב.
|
כשהייתי בת 14,קטנה עדיין
ממש לא הייתי מסוגלת להגיד כ..ס וז..ן
הרגשתי שיהיה זה ממש פספוס
להגיע לגיל 15 בלי להגיד ז..ן וכ..ס.
|
את בת 22. כבר לא ילדה.
את בת 22. אז שאי תודה, בבקשה.
בגיל 22 התשוקה עולה לשמים.
עד אתמול היית נורמאלית, והיום את לא יכולה לעצור את הידיים.
פתאום כל עירטול על המסך שולח אותך נוטפת אל החדר,
להתחכך בצעצוע אהוב, בכרית או בסוודר.
|
מלא ליבי אותך ואותך איין,
כי ריח גופך נמוג כשחוק של ילד.
ושחוק עינייך נבגד מאלפי גיבורי החיל,
שהתאוו לריח ערוותך,
ויבואו בך השלישים והסרנים וכל קציני מגן הגיבורים.
|
ברוכה תהיי על שאהבת אותי
ברוכות עינייך.ברוכים שדייך.
העיניים שהזמינו אותי לתוכך.
השדיים שניסו עלי לסוכך.
כפות רגלייך הרכות.
ערוותך אפופת הסודות.
|
אני אומרת כי היא יורדת
רק כדי לעלות שוב לפקודתי.
בכל פעם שהיא מביטה בי בזעם
היא אוחזת בידה את ליבי.
|
ערוותך וערוות הים
חטפו את כולי
ריחך וריח הים
כמו גלים מתנפצים על ראשי.
מנסה לא לנשום.לא להפסיק לחלום.
את דמותך בתוך מיטתי.
|
יש לפעמים כשאני סתם כך עם עצמי
אני נזכרת תמיד בשירות הצבאי
במדים הירוקים, המעיקים,
בסנדלים המאובקות, בריתוקים.
|
את הולכת וכובסת
את ריח הדגים של ערוותך
את כיתמי הזרע מיום אתמול
לו הייתי לך הרובה.בבת כינייך.יודעת כל סודותייך.
|
"לסבית - ( נ) ת' אשה בעלת משיכה מינית לנשים.
לסביות,לסביזם."
(מילון
אבן-שושן,1994)
|
רסיסי זיעה על ירכיה,
אצבעות ידיה מגששות בין רגליי.
כל הלילה עודנו לפניה,
הבי את ליבך, והרי לך בתוליי.
|
טעם לשונך כנשיכת שרף בפי. שפתיי פצועות
ריח ערוותך כצורי לנפשי. תאווה קשה כשאול.
ריח המון אדם הוא ריח ערוותך. עיר גדולה היא לאלוהים כנינווה.
הבה ואתנבא על עירך, על ערוותך. כי איה עירי שלי?
|
אבל לפעמים,בשקט בשקט,דווקא כשאני מתרטבת
( מסרט או מבחורה שעוברת,
שעומדת לידי ברמזור,
מריחה שהיא במחזור,
או בבסיס בשטח,מריחה ששכבו איתה לבטח )
אני רוצה לשאול את אלוהים: "תשמע,אדון אלוהים,יש לי משאלה,
אפשר להפסיק,רק לרגע קט,להיות בת לעם סגולה"?
|
אני טומנת ידיי בין חלציי,
לשחרר משם את נחילי הצרעות,
הנמלטות מבין רגליי בשאון.
|
אם לעיתים תרדי אל הדרום המלוח
אל הים המתנחשל ואל השיער המסתלסל.
אל ריח הדגים והמלוח
מקום אין שאון שחפים ואין רוח.
דעי כי ישנם שם סודות
ארוזים בקפידה,מקופלים קפלים קפלים.
שכבות שכבות.גלים גלים.
|
מקפצת על ההרים כאיילה שלוחה,
אל ימים של אהבה, צחוק ושיכחה.
בלילה, ליד האש, שרנו שיר לשלום,
על זמנים עתיקים, על הרי אדום.
|
עטופה, נטושה, באוהל הסעד,
ליל קיץ מעיק וזיעתי נמלחת,
כך ראית אותי לראשונה, התדעי?
ונשאתי עיניי בתפילה לשמיים,
כי תאחזיני חזק ו
|
ותתאווה האשה מאוד לבני האדם,
וריח תשוקותיה נישא על פני השדה.
ויהי היום,ויחמוד לו האלוהים לצון ויאמר:
"הבה נברא אשה לאשה".
ויהי כן.
ותזעק האשה הראשונה אל האלוהים:
"מדוע זה נתת לי אשה"?
|
הבה נרכב על כנפי הרוח, מאושרות עד כלות.
קולות הצחוק והשכחה, כשנמלטנו מאושרות אל אשת לוט.
מחפשות אחר הגברת שקפאה מול הרי אדום,
שביל הנחש המתפתל מראה את הדרך לסדום.
|
זרע. מגלגלת מילה על הלשון.
|
שיר אהבה נוסף לסג"מ שהתאהבתי בה.
חום התמוז אז הכה בי ללא רחם.
שעת צהריים מתפזרת על הפלוגה הרדומה.
שתי חיילות פוסעות בסך הן מחכות לטיפה של גשם שלא יבוא.
|
את בטח בבית כמו כולם.
פוסקת רגלייך לכל העולם.
וכשתבואי ביום א' חזרה לצבא
ריח הזרע יקיף אותך בהרבה אהבה.
ואני אתהה ביני לבין עצמי
האם כשגמרת לחשת בשקט אם שמי
|
איך אפשר רגליים לפסק
כשאני לובשת את השמלה בצבע האפרסק?
ואיך אפשר לעסות לו את האשכים
כשאני לובשת את החצאית עם הפרחים?
ולאפשר לו למולל לי את הקפלים שם למטה
איך אוכל כשעלי השמלה שקנתה לי סבתא?
|
חשיכה, חשיכה, היי לי הכרית.
קחי את ידי והשכיבי לישון,
בתוך קרירות הצל שלך,
בדממת הערפל.
|
יום החמה באין אומרה, בעוז הרוח,
בהמולת צבאות שמים, ניצב כולו.
ובצאת החמה מנרתיקה - שדה הישימון.
בהתפרש כלי רכבו ופרשיו,
להגן על בניו ועל חילו.
|
חרזתי לי מחשבות
של שיר או מזמור לפחות
על איך כולן מחכות לגבר.
|
בחשוון השנה,החום היה בלתי נסבל.החלטתי לנטוש את הנעליים
הגבוהות שהעיקו עליי,שאלתי נעלי אצבע מהשותפה שלי, והלכתי
לאוניברסיטה. הרוח, כמו שמחה לפגוש סוף סוף את כפות רגליי
הפיחה בהן חיוניות. בכל מקרה, נכנסתי לאולם ההרצאות, שהיה כמעט
ריק. כנראה שכולם התעלפו מהר
|
שמש צהריים,
גוררת הרגליים,
ישירות אל המטווח.
וחם לי כל-כך.
אני מול המחלקה עומדת,
מרגישה דמעה פורצת,
כואב לי הלב.
אני קוראת חרש בשמך.
|
נשאר לי ממך רק זיכרון עמום ועמוק
וריח של עוצמה מתוך ערווה בוערת.
במיטתי אומרת שירה לאלוהים רחוק
המסיט פניו כשאני גומרת.
נישאת אל על.
לילה טוב.
לבד הלילה.
|
אני מסרבת לתת לה לחדור אל מתחת לעור.
היא אסון, היא סכנה, מהיום בו ראיתי אותה.
אני שומעת כל בכי באפלה. אל תתפתי לבקש לך יד מושטת.
אין לב די רחב אהובה, את אשר בתשובה חוזרת.
|
למיטה נכנסת מאוחר
ריח גוף כל כך מוכר
תחתון מושלך, טמפון נזרק.
אני ואת, עד מחר.
|
ממש היום,הראשון לאפריל 2003 (שזה תשס"ג)
הייתי מאושרת ממש עד הגג
כי-לא תאמינו-באוטובוס מירושלים
אני וחיילת אחת החזקנו ידיים
|
ניסיתי לכתוב לכם סיפור אירוטי
עם שדיים ורגליים ופין ופות.
כנראה שהושפעתי מכל היצירות שקראתי
אמרתי, נו טוב. שווה לנסות.
|
כשהשתחררתי מייד ברחתי לחוף האלמוגים,
זה ממש עושה לי נעים לראות איך הגלים שוצפים.
מתערבלים, מסתחררים, מביאים לי ריחות של דגים,
מתכווצים ומרטיבים את אצבעותיי במין מליחות רטובה.
הוי, נפטון, make love to me
|
הבה נרכב על כנפי הרוח, מאושרות עד כלות.
קולות הצחוק והשכחה, כשנמלטנו מאושרות אל אשת לוט.
מחפשות אחר הגברת שקפאה מול הרי אדום,
שביל הנחש המתפתל מראה את הדרך לסדום.
|
ואכרע ברך לפנייך, ומעסיסך אשתה,
היאך אבדת בחמה?
|
יש בתוכי מקום חבוי ונעלם,
את מקומו עד כה איש לא ידע.
זה מקום אליו שאפו כולם,
אל מסתרי אותה האגדה.
|
מדליקה נרות,
חושבת על בחורות,
רוקמת מזימות.
|
פוסעת בככר המדינה, אמהות נאנחות בשקט.
רק עכשיו הבנתי, יש לי שנתיים להיות מפקדת.
סוחרת הסמים שלי בכתה קלות, כשהודעתי שאני בתשובה
|
שני עננים מזדווגים לי בליל חורף מול החלון
האחד ענן גדול.האחרת עננה ענוגה.
ענן חודר לעננה
מה היא מטפטפת לי על החלון? מה אכפת לי אם היא רטובה?
היא גומרת,אחרי כמה שניות הוא אחריה.
ושניהם מפרישים לי את אהבתם על החלון.
|
היום,יום חמישי, אני יוצאת לפגישה עיוורת.
שידכו לי בחור, ככל הנראה הוא יקח אותי לקפה וסרט.
"את כבר בת 22 " אמא'שלי תמיד אומרת.
טוב, אצלינו מי שלא מתחתנת היא לא בחורה מסודרת.
|
פרוליין - (מגרמנית).בחורה צעירה, עלמה. בהשאלה:בחורה
כפרית,המונית.
היא נראתה לי כ"כ גדולה,המונית,בלונדית,מין פרוליין כזאת מהרי
טירול שבאוסטריה, ההפך מכל עידון ועונג. פלא שכל הגברים בבסיס
שכבו איתה? פלא שהתאהבתי בה? אז כתבתי לה שיר:
|
אני בדר"כ מנסה להימנע מלכתוב יצירות שאינן שירה.עיניין של טעם
ותכלית.אולי בגלל שאין לי דמיון מפותח.כך או כך,נאלצתי לחרוז
את הקטע הבא,ע"מ שהוא יענה על הגדרת "שיר".
|
עמוק בתוך המים
את מראה לי זוג שדיים
אני מסמיקה ונבוכה
לשון בין ירכיים
את שולחת לי ידיים
ואומרת:"את כה מלוחה"
|
הרוח על ההר, הערב רד בלאט.
יפה דוממת וצוננת מול שפתי החרבות.
שם בין גבעה והר צחיח בשעת בין ערביים,
זכרונות ארגמניים על הקירות.
|
אני שומעת שיר של רוברט פלאנט,
הוא מודיע לי שאיבד את ראשו מאז שהתאהב.
לגמתי ממך מלוא חופניים, שמענו שתינו שיר על המיטה, אני ואת.
שיר של רוברט.
|
בין הרים ובין סלעים,
בשדות ובכרמים,
היא עוברת מיצוע למיטה.
זוג רגליים מונפות,
|
בכל פעם שאתן גומרות יש פייה אחת שפוקחת עיניים,
זה לא משנה אם בהודו או ברכב של אבא בגבעתיים.
תודו שיש משהו בריח של אשה שמתכווצת,
שמרגש כל פייה זהובת כנפיים שמתרוצצת.
|
נסחפת לנצח על אוקיאנוס נטול ספינות,
מנסה ככל יכולתי לחייך.
עד שעינייך המזמרות לי שיר נוגה,
סחפו אותי מאוהבת עמוק לתוכך.
|
" כולם פה נבלות!
מנצלים את הבנות.
אך הסכיתי אליי,
אני פוסקת רגליי
כדי לשבור לבבות"
|
הוי בכי עלי,ירושלים
כי זיהמתי חומותייך ומגדלייך ביזיתי
כי ניגרו הפרשותי על אבנייך
ודם ויסתי על שבילייך
כי פניתי עורף לבחורייך
ואפסע יחפה,בוכיה ברחובותייך
ואתור לי אחר נערה למישכב
|
תשרי, התחיל כחודש רגיל לגמרי,
פגשתי אותך במקרה,
כי בחודש תשרי, כולם פונים לבורא.
בחשוון, התאהבתי בך כמובן,
בעינייך הכחולות, בעורך הלבן,
בחודש חשוון, הייתי כלה ואת היית החתן.
|
היום קראו לי ברחוב "כוסית". בשורוק, לא בחולם. מדהים עד כמה
מילה אחת מצמצמת אישה לכדי איבר חשוך ואפל, לח, מקופל, מסובך,
עם שפתיים חיצוניות, שפתיים פנימיות, שפתיים רזרוויות, שפתיים
לשבתות וחגים, עם ריח כזה של דגים, מפריש ווסת כל ארבעה שבועות
|
שלום תמר (מכתב לתמר - ההיא מהשירים).
עברו כמעט שנתיים מאז שהחליטו להתיר לך את החוזה, אחרי שבילית
לילה שלם עם מילואימניקים באימון הגדוד האחרון, בניגוד לחוק
הצבאי היבש הרגיש לכל גילוי של רטיבות...
|
- יתכן, אבל אני לא אוהב שתי בחורות שמקיימות יחסים.
- רגע אחד, גם מתנשקות?
- גם.
- אז אתה דתי פאנאט!
- לא.
|
את לוקחת את כף רגלי. מקרבת אותה אט אט לשפתייך.
|
אני מאוהבת בבחורה. בדרכה ההמונית היא מיוחדת במינה - דבש בין
רגליה, בפיה, בקולה. בעיניים ים. היא נעה כמו דולפין, חיוך
מסתורי תלוי לה תדיר בזווית פיה, חיוך אשר בדומה לדולפין הוא
מטעה, שכן הוא מחפה על רוצח חסר רחמים. היא טובה אלי, אין ספק.
היא באה לחדר שלי כ
|
אני: רוצה שארד לך?
היא: לא.
אני: שאעשה לך נעים בעורף?
היא: לא. די.
אני: בואי "נתעלס".
היא: תרדי ממני.את מסריחה.
אני: זה הריח שלך שהשארת עלי.
היא: זוזי קצת. תפשת את כל המיטה. דתיה אלק...
אני: שמע ישראל ה' אלוקינו...
היא: די לזמזם שם. תני לישון.
|
|
|
הראשון שיבנה
מכונת טלפורט לא
יהיה האחרון
שימות ממנה. |
|
