|
מיטל סטינגר, ילידת 1985. בתור ילדה אהבה מאוד לעמוד
על הראש, לאכול, לשחק פרה עיוורת, ולאסוף כל דבר
אפשרי החל משקיות תה וכלה במגבונים לחים שמחלקים
בטיסות...
כיום היא מעדיפה לאכול קורונפלקס בכף, לצייר יצורים
עם אוזניים גדולות, לשים לב לפרטים הקטנים, לצחוק על
הכל, לחתוך סלט ירקות (סתם, לא, רק למי שאוהבים...)
וכן, גם לכתוב...
רוב יצירותיה הן מלפני שנה ויותר, אבל עכשיו היא
מתנערת ומתחילה שוב לכתוב.
הסגנון לא קבוע, הנושאים מגוונים (מנסה לאמר שתתנו
צ'אנס לכל אחת...בבקשה...נו....שאני ארד על
הברכיים??).
משתדלת לקחת דברים בקלות, מנסה לראות בכל מנהרה את
האור, מבקשת מאוד שתהיו מאושרים, ושתחגרו גם
מאחור:)...
. נופר המגעילה אומרת שזה בכלל לא משהו ושגם ככה הוא תמיד עומד
רק מאחורה, עם משקפיים, כמו בובת פנטומימה ולא מוציא מילה. את
האמת, הוא נראה קצת מפחיד בטלוויזיה, אז אולי אני מעדיפה שיטוס
ויביא לי דרקונים כשהוא חוזר.
|
אכלנו שווראמה אצל איציק. הפעם הפיתה לא נפתחה לי מלמטה.
הרגשתי שזה היום שלי. לא כל יום מצליחים לסיים פיתה שלמה בלי
שהידיים מתמלאות בטחינה וחמוצים.
|
אני עוד חיכיתי בחדר וזה היה מבדר מאוד לשמוע אותו מסביר לאמא
שלי, ב"כנות" כמובן, למה הוא צריך ביציים ב- 3 לפנות בוקר.
"אהה, זה כמו הקטע שהיה בלרקוד עם טייסים... מדליק... להביא גם
זית שנתקע בפופיק החמוד שלך?"
|
כי גם הנמלה המסכנה שלא התמזל מזלה ובקעה בארון הסירים שלי
חושבת ששאר עולמם של נמלים כמוה גם רואים כל יום את אותם
מפלצות ברזל כסופות ומבריקות.. ( כי מה יש חוץ מזה) ובכך גם
מסתיימים חייה בידיעה זו...
|
ופתרתי לי לבנתיים תשבץ כי הרי "פסיכיאטר יהודי-אוסטרי שתי
מילים ארבע אותיות" זה בדיוק מה שמעניין אותי עכשיו. והזמן
עבר...
"את גם תקועה בפסיכיאטר הזה?" שמעתי מהכוון ההוא. "כן" אמרתי
במבט שמנסה להראות אדיש... שכל כך קשה. מי היה מאמין שדווקא
פעולת ההסחה תהפ
|
פעם הוא סיפר לי שלהשטיח את כל המגרש זה כמו לאכול סוכריות
M&M, לבחור איזה צבע לאכול קודם מהפחות אהובים ליותר, למרות
שכולם אותו דבר. אף פעם לא הבנתי למה אבל תמיד רציתי להקשיב
עוד והנהנתי בראש. הוא כזה חכם אין סיכוי שהוא טועה. וגם אף
פעם לא אכלתי M&Mתמיד סמ
|
הם חזרו מטיול במזרח. שלושה חודשים של ביחד שנתנו לה הרבה כוח
להמשיך. הם רבו, נכון. ואפילו בקופיפי היא השאירה אותו באמצע
החוף יום אחד וברחה לכמה שעות. אבל כשהם חזרו הביתה מחוייכים
ושזופים, ולתומר היה גם פירסינג חדש בגבה, הם לא זכרו דבר
מהמריבות
|
שמשהו לא בידים שלך, שלא משנה כמה שתנסה אתה לא תשפיע ולא תזיז
אותו במיל, שכמה שתרצה זה פשוט מעליך. זה נורא.
|
"נכון לחם עם חמאה תמיד נופל על הצד של החמאה?"
"נכון" - עניתי בתמיהה.
"ונכון שחתול תמיד נופל על הרגליים?"
"גם כן נכון".
"אז איך נופל חתול עם חמאה על הגב, אה???"
ושנינו פרצנו בצחוק מטורף.
|
|
|
בעולם שנהיה
כל-כך משוגע,
טוב שיש לי מפלט
אחד - הבמה! |
|
