|
יש לה שמלה לבנה
ושרביט עשוי כוכבים
פעם היא עוד הייתה עושה איתו כל מיני קסמים
|
את שוב מופיעה לי בחלומות
לראשך כתר של זרדים
|
גם ככה עברו יותר מדיי שנים
|
הלילות שוב חוזרים על עצמם
נדודי השינה נודדים איתי אל ארץ רחוקה,
שם אני לא כואבת
ואת עדיין יפה.
|
מתאים לך להתחתן בנובמבר
עם שיר של שלמה ארצי בחופה
וזר קוצים על שערך
|
חיוך מצולק
ועיניים פצועות
|
סבלת בכל רגע
אבל ידעת שזה מה שעושה אותי מאושרת
|
חוץ מחיבוק אחד על הדשא כשהיה לנו קר
אז איך זה פתאום שאני כל-כך רוצה
|
הנה שוב,
לעבור ליד השער הלבן
|
איך רקדתי שם בתוך זרקורים של גשם
(רק אתה גורם לי לכתוב מחדש)
המילים שלך נגעו בי,
שרפו, ליקקו ופצעו
|
לאכול ללא הפסקה
להקיא ממני אותך
|
בסוף זה יכאב,
תשמע מה אני אומרת לך,
הליטופים שלך ישרטו,
הנשיקות יצלקו,
|
לפעמים אני רוצה לעצום עיניים ולראות
|
לא לקמול בכל פעם מחדש שאתה מדבר עליה,
לעצור בעצמי מלאהוב אותך.
|
במקום לחבק את הגשם הראשון
כמו שאני עושה כבר שנים
במקום לשכב על דשא רטוב ולסרוג לך עננים
אני מעבירה את החורף כסתם עוד עונה
כי מאז שנדמת חלפה כבר שנה.
|
אבל הכחול שלך בעיניים תמיד הרגיע אותי
וגרם לי לחשוב
|
לנשק,
ללקק,
לנשוך
ולפצוע.
|
כששרטתי אותם בגב
וגנחתי את שמם בכאב
חשבתי עליך
|
רוצה שתחדור,
שתפצע,
שתשבור
ושתרכיב מחדש.
|
חלמתי שאתה עושה קסמים בגיטרה,
(כמו אז כשקרעת בתוכי מיתרים)
|
לנשוך עד זוב דם,
להיקשר עד כלות,
לחטוא כמו אין גן עדן.
|
אני אהיה חוטאת
ואתה תהיה אלוהים
|
אלבש לגופי שמלה לבנה
את שערי אשזור בשרשרת פרחים
|
תביט בעיניי ותגלה שם שזה לא כזה נורא
|
הצלקות כבר אינן,
מזמן התחלפו בחדשות
|
אני בכלל לא מתגעגעת
ואפילו לא בוכה
|
תגרד בצלקותיך עד זוב דם
עד שלא יישאר ממני זכר
|
השמדתי כל זיכרון
אבל עדיין לא הצלחתי להתגבר
|
כמיהה,
סליחה,
אהבה,
רוצה,
מפחדת.
|
מבקשת לשחזר צמרמורות שנוגנו בי
|
כבר כמה שבועות שאני לא כותבת
|
ושוב אני נופלת
גם אם ברכות משהו,
נשברת לרסיסים באלגנטיות כובשת.
|
תן לי לפרוח בשקט,
בביישנות,
כמו שאני יודעת
|
אילו רק יכולתי לספר
אך מעולם לא הצלחתי
|
צחוקך מעיר לפרקונים משנתם,
אני עומדת על גג של בניין,
מחכה שמישהו ייתן לי דחיפה.
|
התשוקה שלנו היא בעיה כבדת משקל
|
כל יום אני כמעט ונוסעת עד אליך,
עומדת שבעת קרבות על סף דלתך.
|
איך שאת צורחת את כל המילים פנימה את ישר רצה להקיא, אבל יודעת
שלא יצא שום דבר. הכל בראש שלך. גם הפחדים, גם הקולות, גם כל
החלומות שתמיד רצית להגשים, אבל פשוט עצלנית או פחדנית מדי,
עדיין לא החלטת.
|
דווקא הפעם הזאת הגשם לא עושה בי קסמים.
לא מצאתי בו שלמות,
וגם לא מצאתי בו שקט
סתם טיפות של מים שניסו ללטף אבל רק הכאיבו.
|
רוצה שתשמע מילים שכבר הרבה זמן שותקות בי
|
|
|
תואר מידות או
טוהר שני?
סטודנט בלי כסף |
|
