כרגיל, ערב שגרתי, נוסף.
היא לקחה מפתחות, ירדה מהבית, אין צורך בפלאפון. זה קרוב.

פותחת את דלת ביתה, מדליקה את האור במדרגות.
יוצאת מהבניין לעבר הבניין ליד, כרגיל מצפצפת באינטרקום, תוך
כמה שניות עונים לה, הדלת נפתחת.

כשאתה מרגיש טיפש
המוח מתרוקן
ורואה רק שחורות

ים של אנשים
מביט לך בעיניים
ולכולם מבט כה צלול

לכתוב אותך
זה כמו לצייר
על דף נייר

מרה שבורה

עין צורבת
אדומה
כואבת
נעצמת

מתוך אותה הבדידות
של להבין
מתוך אותה הבדידות
של להרגיש

כל כך השתוקקתי לרגע
צפיתי בכיליון עיניים
ועכשיו, כשהוא פה
אני חוששת