|
היי,
תמצאו בדף שלי פרוזה, שירה, צילום ומוזיקה.
המוזיקה מוקלטת ברמה חובבנית (את איכות השירים עצמם
אתם מוזמנים לשפוט תוך התעלמות מרמת ההקלטה).
אני מחפשת נגנים שיתרשמו מהחומר המוקלט ויבחרו לבוא
ולשתף איתי פעולה כדי לצאת להופעות ולהקליט. בקיצור
- אנחנו נהיה הדבר הבא :)
המעוניינים מוזמנים לפנות אליי במייל:
gyus@017.net.il
תהנו,
אור.
בדירת שני החדרים שעל הגג הוא מתיישב על הספה הדהויה ומדליק
טלוויזיה. הוא צופה בתכניות כשהוא לועס בשקט מהסנדוויץ' שהכין
לעצמו, כשהוא מקפיד שלא יפלו לו פירורים מהפה אל השטיח בצבע
הבז', שקיבל פעם מדודה רחוקה לכבוד בר המצווה שלו כדי שיקשט את
חדר נעוריו.
|
היא התעוררה במקום זר, למצב ישיבה. לא הייתה מאחוריה הכרית
שלה, היא לא שכבה על המיטה שלה, וזוגתה לא התעוררה לידה.
|
"היי את," היא שומעת, "את שם, בואי הנה מיד. ברור? אני צריך
לחזור על עצמי? חתיכת אפס. תזיזי את התחת השמן שלך לפה, ברגע
זה."
למילים שלו יש משקל של מגף מסומר ורומס.
|
"כמה פעמים ספרת עד עשר, כמה פעמים, ושום דבר לא קרה?"
אם הייתה למילים משמעות הן היו אולי סודקות את הביצורים שהקיפו
אותו. בדירתו הוא מכיר את הדרך, יודע היכן מוצב כל כסא, איפה
הוא מניח את כף העץ שאיתה הוא בוחש את רוטב הספגטי האדום.
|
זבנית: איך הגענו לזה? והרי שתיכן רציתן לקנות פרווה.
זונה: בכי, בכי, יקירתי, הבכי ינקה אותך מסבלך. את לא לבד
עכשיו, מחבקת אותך אחת מיואשת כמוך.
|
זה זמן מלחמה ואני שעסוק
בלכבוש את הלב שלך
פגז שנופל לא מרטיט לי ת'לב
כמו חיוך שנשלח משפתייך...
|
|
|
חתול?
זה לא קשור לבמה
בכלל! |
|
