|
ילידת 85, היא אמנם גדולה
אבל מרגישה מאוד קטנה.
היא מפחדת להביט על העתיד ועצם המחשבה על כך מעוררת
בה צמרמורת.
מבחוץ חושבים שהיא אופטימית ומאושרת
מי שמכיר אותה באמת יודע שיש בה צדדים עצובים.
היא מעריצה אנשים מאושרים.
היא אוהבת חורף.
היא אוהבת חיבוקים
היא אוהבת להיות לבד אבל גם ביחד
אין לה חלומות גדולים..
היא שונאת צביעות אבל לפעמים היא מרגישה צבועה
היא שונאת את העולם אבל גם אוהבת אותו.
מאז שתום מת מהתאונה אימא התמוטטה.
מבחוץ היה נדמה שהכל בסדר. היא הלכה לעבודה, עבדה בבית, נפגשה
עם חברים, הלכה לאירועים, אבל בבית, כשהיתה לבד, היתה שוכבת על
הספה, מתבוננת בתמונות ובוכה.
היו לילות שהיתה ישנה בחדרו, היו ימים שנסגרה בחדרו ולא יצאה,
ואני
|
היא רכנה לשירותים מעוותת את פיה ומנסה להוציא את הרעל שהחדירה
לגופה. הדמעות פרצו החוצה.
לאחר דקות לחצה על הכפתור והביטה במיים שוטפים את האסלה. היא
נגבה את דמעותיה. התרוממה ושטפה את פניה.
|
ואז כמו בום כזה נפל עליי וקלטתי שהיא הבת שלי.
היא היתה פצפונת והעיניים שלה היו עצומות.
הבטתי בפניה. התחלתי לבכות.
אני אהרוס לה את החיים, חשבתי בלב.
|
כאן למעלה הכל שליו
הפרפרים מעופפים להם
הציפורים מציצות
ובריזה נעימה כ"כ
|
כולם אמרו שיהיה בסדר ונדמה שהיו בטוחים בזה, רק אני הבטתי
בכשלון מחייך אליי בסוף הדרך ואומר:
"אמרתי לך!" ומביט בי במבט ערמומי
|
היתי קצת עצובה כי הרגשתי בודדה שם, לבד..
ואז היא הגיעה וחייכה אליי, הזמינה אותי אליה, לא האמנתי שזה
יקרה, הרי אני נראת נורא..,
השיער שלי היה מנופח ולבשתי שמלה ורודה מצועצעת
אבל היא אחזה בי ופתאום הרגשתי טוב יותר.
|
פסענו יחדיו בשדה הירוק והצבע היפה של השקיעה צבע גם אותנו
בקסם והרוגע שלו.
אחזנו ידיים, הוא הביט קדימה ואני הבטתי בידיים שלנו, אחזתי
חזק בידו, כדי שאדע שאני לא חולמת, זו היד שלו שאני מחזיקה.
|
"תנשק אותי גל, אני רוצה לדעת איך זה"
"אני לא מנשק אותך!" אמר בתוקף
"תפסיק להיות תינוק"
"אם אני אמות היום אני רוצה לפחות לחוות נשיקה"
"את לא תמותי היום!"
"תנשק אותי ואני אתן לך 5 שקל."
הוא הביט בה והיא בו.
|
יובל היתה קרובה לשנינו, היא היתה הטיפוס שמגבש את המשפחה
שלנו, מאחד אותה, למרות שאני זוכרת שלפני חמש שנים - היתי בשוק
כשאמא ספרה לנו שהיא בהריון, ואני בכלל לא היתי מעונינת באחות
קטןה, אך הכל השתנה כשראיתי בפעם הראשונה את הפנים המדהימות
שלה
|
היא החליטה שעליה להתלבש ועמדה מול הארון ובחרה ג'ינס וחולצה
סגולה שהיה בה מחשוף כי קיוותה שבו יסתפק ולא ירצה לראות
איברים נוספים. היא התפשטה והביטה על גופה במראה. בחנה כל
איבר, כל פגם, כל קילוגרם לא רצוי והרגישה רע. מבויישת.
|
בכל פעם כאשר אני מרגישה שבורה, מתקשרת אליו והוא מגיע, מנסה
בכל כוחו לעזור לי, אפילו אם הוא לא מצליח זה עושה לי טוב כי
אני יודעת שהוא מנסה. הוא תמיד מנסה. זה מה שאהבתי בו.
|
הבטתי מטה וראיתי קן נמלים ושיירת נמלים מעמיסות עליהן גרגירי
חול, הן היו כ"כ קטנות ופסעו לאט לאט.
יעל תמיד נוהגת להביט בהן, לעקוב אחרי דרכן, פעם אחת היא דרכה
על נמלה בטעות ובכתה שבוע, אימא אמרה לה שהנשמה שלה עברה לנמלה
אחרת והיא בטח מאושרת יותר.
|
היא פחדה שהוא לא מעוניין בה, שהיא לא סקסית מספיק בשבילו, היא
כל כך רצתה להרגיש סקסית, לפחות פעם אחת בחייה, אבל עכשיו
הרגישה מטופשת, העקבים, האודם המוזר שמרחה על שפתיה וההצהרות
המטופשות על הבירה.
|
היו פעמים שחשבתי מה אנשים יאמרו על הקבר שלי.
היא היתה נערה שקטה, טובה כזאת. לא עשתה דברים פרועים מידי.
תמיד חשבה על אחרים.
אופטימית אבל המחלה שברה אותה.
התחלתי לכתוב על עצמי הספדים, מכתבים לאנשים יקרים לי ולחלום
חלומות על ההלוויה שלי.
|
כשראתה אותו לפני ימים אחדים בפארק, עם הבחורה הזו, הבחורה
שתעבה כ"כ, כי היא היתה כל מה שהיא אי פעם חלמה להיות וידעה
שלא תהיה, חשבה שהגיע סוף ימיה ושיותר לא תוכל לנשום, חודשים
שכבה במיטה ולא זזה, היה נדמה לכולם שתשכב שם לנצח, אפילו לה,
עצמה, אך יום אחד, קמה
|
היא שמעה את רשרוש הרוכסן של הג'ינס שלו והרימה את החצאית שלה,
הוא נגע ברגליה והרגישה אותו בתוכה, היא אחזה בו חזק, הדמעות
כמעט זלגו אך היא עצרה בעדן, היא הרגישה את אותה צמרמורת כמו
בכל פעם והשמיעה קולות מזויפים של הנאה
|
לעיתים הרהרה באהבתה כלפיה ושאלה את עצמה מדוע ילדה אותה, האם
משום איומיי החברה שמכריחה להמשיך את תהליך קיום המין האנושי
או מפני שבאמת רצתה ילדה ולהעניק לה אהבה.
לפעמים כעסה עליה, על כך שהיתה אגואיסטית והביאה אותה לעולם
מבלי לשאול אם זה מתאים לה.
|
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
