|
איש ישן עם כינוי חדש,
ברח מהדפיוצר הקודם שלו, לאחר שיותר מדי אנשים
שהכירו אותו התחילו לקרוא בו.
עתה הוא כאן, בתקווה שההיסטוריה לא תחזור על
עצמה...
לא מחפש מנויים או משבחים, אלא רק מנסה לשחרר את מה
שהלב לא רוצה לשמור יותר לעצמו.
לא רע לי בחיים שלי - אבל לפעמים, כשאני מקשיב לשיר הזה, אני
מתגעגע לאותם ימים יפים, שבהם עדיין חשבתי שבגיל 20 אני אדע מי
אני.
|
ואם יש עולם אחר,
האם גם אני שם אבקר?
את ימיי בשקיקה סופר,
עד שאהיה עצמי בעולם אחר.
|
להבין איך הלב שלי היתל בראשי בצורות כל כך... נבזיות. לראות
שמות שלא ראיתי, לא שמעתי ולא חשבתי כבר כל כך הרבה זמן, וגם
פיסות נייר זעירות המעידות על דפים קרועים, כמו זכרונות אבודים
שלא ישובו עוד, וכנראה מוטב שלא יעשו זאת לעולם.
|
לבסוף, לאחר דקות ארוכות נוספות, אני אט אט חוזר לעצמי, אבל
נפשי ממאנת להרגע. עכשיו היא גם מתנצלת, ואני מגחך מעט - הרי
היא מתנצלת על משהו שאני אשם בו. לעזאזל איתה, לא רק שהיא
מחבקת אותי ואוהבת אותי, היא מתנצלת!
|
|
|
אני רוצה להבהיר
משהו- הדרדסים
הם בפרוש לא
נאצים. המפיקה
של התוכנית, כמו
הרבה תוכניות
טלויזיה מצוירות
סתומות אך
פופלריות בין
שנות ה70-90,
היא לא אחרת
מאשר חנה ברברה,
שהיא, כזכור,
יהודיה, ולכן
הדרדסים, היא
תוכנית בעל אופי
לא אנטישמי
בעליל. |
|
