|
האמת לא כל כך איכפת לי מה אתם חושבים על היצירות
האומללות שלי. כל מה שאני רוצה זה שאנשים יקראו
ויהנו.
ואם מישהו חש צורך להחמיא לי ,להעריץ אותי ,לסגוד לי
ואולי אפילו לשלוח לי צ'קים חודשיים בדואר.
הוא מוזמן.
יש לי בעיית אגו וזה ידוע ולכן עדיף אם תגידו את
האמת. ומצד שני אם תקטלו אותי חזק מידי אני עלול ממש
להיפגע.
הכותב לומד כרגע קולנוע וצילום אמנותי ורוב הסיכויים
שלא תשמעו עליו בחייכם הטבעיים. הוא גם תחת הרושם
שהוא עומד לשנות את פני העולם ולכן עדיף כרגע שישאר
בעילום שם. בעוד 60 שנה מעכשיו תופיע מודעה סטנדרטית
של פטירה בעיתון הוירטואלי. הוא ניסה באמת אבל זה לא
הלך לו.
רק העשירים חיו להם במאורות מחוממות. הם הצילו רק את הדוגמניות
ולכן סופו של המין האנושי נראה בלתי נמנע.
|
כשהוא פקח את עיניו הכל כבר השתנה. צבע העלים והדרך שבה האור
עובר נהיו כהים יותר. הבקרים קיבלו גוון אפרפר ובכלל החיים
נראו דהויים. הוא חשב שזה לעולם לא ייגמר.
|
פתאום, בוקר אחד, הוא התקבע במבטו עליי והחל לבכות, וכשאני
אומר לבכות הכוונה אינה למספר דמעות עם עיוות של השפה. האדם
בכה כאילו זה עתה יצא מן הרחם, רעד כולו והתפתל.
|
כשהאורות היו נכבים הוא היה מאזין לנשימותיו.
מי שבאמת מאמין לי שזה לא עליי צריך לבדוק אם האונה שלו
מחוברת.
אבל באמת זה לא עליי.
|
אמרו לי שזה מזכיר את לשבור את החזיר.
נו פעם ראשונה שמישהו מחקה את אתגר קרת? אפילו לאתגר קרת נמאס
לחקות את עצמו. קשה להיות מקורי עם כמות מוגבלת של כישרון
ובכלל לא כולנו נולדנו גבריאל גרסיה מארקס או ג'ק קרואק.
|
הוא אסף את הזכוכיות ונחתך ביד. הוא רק הרגיש זרם חמים ומענג
של כתמים אדומים על ידיו.
|
הוא טרח לקרוא כל יום את העיתון מתחילתו ועד סופו ולקבוע
בפסקנות שכולם שקרנים נוכלים ורמאים.
שאלתי אותו מדוע הוא מתאמץ לקרוא את כל העיתון ולא קורא ספר.
|
|
|
וואו!!!
איזה כייף לחזור
לכתוב סלוגנים!
חזי מ-144,
בקאמבק מטורף
חוזר ובגדול! |
|
