|
אני מניח שרובכם לא תתלהבו במיוחד מצורת הכתיבה שלי.
משום מה אני חסיד של השירה הקלאסית: היינה, וויטמן
וחבריהם. מהסיבה הזו אני לא מסוגל לצאת ממסגרת המשקל
והחריזה, גם אם אני רוצה.
לאלו מכם שמחפשים שירים פוסט-מודרניים בהם יש שימוש
נרחב בשורש ז.י.ן על הטיותיו, אני ממליץ לעבור לדף
אחר. לעומת זאת, אלו מכם שמתגעגעים לסגנון השירה
הישן והטוב - הגעתם למקום הנכון.
הניפי חרבך / צוארי מוטל לפניך
עשי כיהודית / עד שהדם יתז על פניך
אל פחד זה כלל לא יכאב / העולם עוד ישתוק על רבות
אל תשאירי אותי ליואב / שלחני אל עולם הרוחות
|
האם זה המלאך לו בלורית זהובה
שכיכב בחזון היוצרים
לו נשמת יהודי בגופו של אביר
הנלקח מעולם הנוצרים
כי דמותו של הפרא הקם על יוצרו
נחשבה כחלום דמיוני
מי מהם האמין שיבוא עוד היום
בו זמרי יחשב ציוני
|
לא נזכור אף אחד
מיפי הבלורית והתואר
כי זיכרון העבר חמקמק
וראשו של הנוער במוהר
אהבה ורעות וכבוד
לא ישובו בינינו לפרוח
|
אם יביט במראה הוא יבין חיש מהר
על גופו זוחלים תיקנים,
כי אותו משורר שמוכיח הכל
לא מביט לעצמו בפנים
|
בלהבות גיהינום אעלה באוויר,
באותן הלהבות גם אשוב,
כחלום שהודחק בידי משוגע
אשתולל כמו כלב עזוב.
|
|
|
מים מים בששון!
האישה הקטנה
והספונג'ה. |
|
