[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מרי בלדי
אני, אם לא איכפת לכם.
טובעת בלב ליבו של עולם חסר אופי. נכון.

ICQ 70818971 70818971  Foxy Lady

אל היצירות בבמה האהובות על מרי בלדיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מרי בלדיאל היוצרים המעריכים את מרי בלדי
נאיבית,
גם כשלא צריך.

18 אביבים כבר מלאו לה,
אבל טיפשה לפעמים.

לרוב כותבת כשעצוב לה,
או שהיא מרגישה צורך בכאב.
ולפעמים אפילו כואב לה לכתוב,
אבל היא מזוכיסטית.

שלום. זאת אני. תכירו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
זה תמיד נראה לגל מאד הגיוני שמחלת הסרטן נטפלה לאבא בגללה.
אבל היא אפילו לא כעסה על סבתא, תמיד ניסתה לתרץ את חוסר
האנושיות של סבתא כלפיה בתור זקנה. היא גם ידעה שכשם שהיא
איבדה אבא, סבתא איבדה בן. היא הבינה.

דיאלוג
כמה דקות של הרהור והתנתקות בלתי נשלטת מהעולם. היא באמת חושבת
שאלכוהול יביא לה את היכולות להמשיך ולהתמודד עם מה שקורה לה?
אלכוהול הוא לא פיתרון, הוא ברירת מחדל.

ייסורים
הוא הוריד ממנה אט אט את החולצה. לא חשב לרגע אפילו, שזו עלולה
להיות הטעות שתהרוס לו את החיים, וגם לה. הם ישבו להם שם בחדר
החשוך, עם מנורה כחולה, שמאירה עליהם, ונמצאת שם בעיקר כדי
שתוכל לעמעם את המציאות האפלה, שהוא ניסה כ"כ להסתיר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
And I feel bad for lying to you
And I feel bad for dishonest feelings
And I feel wrong with you
And I feel it has no meanings

ועוד פיגוע, ועוד הרוגים. ועוד פיגוע, ועוד לוויה.
וריח של מוות חודר לנפשי. ומראות של דם ממש לידי.

גיהנום
שקט, דממה, נעורי יתומים
יתומים הם ממי?
לקחו, שאבו את מעט החיים
שעדיין נותרו בי

כמיהה
והילדות שחלפה טרם עת
והאבא שמזמן כבר מת
והאשליה לחיים טובים בעתיד
והשמחה הנאיבית - שמחה אינדיד.

בדידות
הוא שם צוחק, ממלמל משהו ציני
רואה את אשתו מדממת במיני
זורק עוד מבט מזלזל ונגעל
יודע עכשיו, היא לא עוד בכלל

גורל
וכל הנותר הוא לחבוק בצער
שהיננו עדיין טרי
ושוב מפילה אותי הידיעה מהרגליים
היום אצלך, ומחר זה אצלי.

מצב
לדעת מעט.
להבין עוד פחות.
להרגיש הרבה.
לרצות להיות.

געגוע
אני מתגעגעת ומוציאה תסכול בלילות לבנים
כשהרוח צוחקת והשמיים בוכים
בלילות חורף קרים מבכה על האונס
שלי.

אהבה
והרוך והתמימות שבכזו אהבה
מותיר בי הרגשות נדירות
כמיהה, געגוע עצום ותקווה
התקווה ברצון לחיות.

להתעורר במציאות של חלומות נשמע אירוני בדיוק כמו להרגיש לבד
יותר בשביל ההרגשה מאשר באמת.

כמיהה
משחילים אולי חיוך או שניים
לתוך עוד מקום שאין לו מקום
מסרבים להסתכל לי לתוך העיניים
מפחדים לנשום.

תחושתי
התרגשות עיוורת מאידיאליזם,
של אנשים נטולי אינדיווידואליזם.
התבוננות פנימית באשליה,
של נרקסיזם.

עכשיו היא פשוט לא פה
כאילו בכוונה ברחה, כי ידעה שאני זקוקה לה
אולי היא משקיפה עליי מעבר להרים?

שובי הביתה, ילדה יתומה.
מכאן לא תצליחי לברוח.
אני אוהב אותך, הוא לוחש לה
ואז משתמש בכוח.

ארוטי
קח אותי אותך.
למקום בו התמימות היא לא מילה בכלל.
קח אותי איתך.
לכל מקום, אם רק תוכל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
והיו ימים, שמרוב כל המתיחות הזו ביננו, פשוט לא דיברנו. תמיד
הרגשתי שאנחנו מתחרות. כשבתוך תוכי הבנתי אפילו שזה משחק מכור.
על מה אני בעצם מתחרה? היא כ"כ הרבה יותר ממני.

אבל החורף. ממש תענוג. העונה הכי רומנטית שיש. השלג בחוץ
והערפל הם שגורמים לחורף להיות כ"כ רגוע ושלו. כ"כ שונה מהקיץ,
כ"כ אחר. הלוואי שהחורף הפעם לא יהיה אחר. הלוואי והוא יעבור
עליי כמו הקיץ. התקופה היותר יפה בחיים שלי.

פוליטי
אני לא אתחיל אפילו לתאר פראי-אדם שלא הרוויחו את אזכרתם על
גבי דף זה ביושר. ואני לא אתחיל שוב לבכות על הרוגי הפיגוע
אמש, כי את זה כבר עשיתי. ואני לא אתחיל שוב לקלל את המפגרים
האלה, כי מעולם לא הפסקתי. אני רק רוצה להביא לכם הרגשה

היפרדות
העבר, שאני חיה בו כעת, אינו מהווה אופציה בטוחה בשבילי יותר.
ליתר דיוק, הוא מהווה בשבילי זיכרון מסולף היטב - זיכרון
סובייקטיבי. אסופת מחשבות אופטימיות ותמימות.

יומן
ורק הדממה קוטעת את המחשבות.
את המחשבות המלוכלכות של ילדה קטנה כמוני.

מכתב
תאר לך, אבא, שהסרטן לא היה קיים בעולם. תאר לך שבאמת היינו
משפחה שלמה ומאושרת אוליי - אתה, אמא, הבן הבכור שלך, שכ"כ
דומה לך ואני.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היום, איני יכולה לומר בלב שלם כי האידיאליזם שלי, ב-20 שנה
הקרובות יהפוך למציאות. המציאות, שנראית כרגע באופק היא טרור,
טרור, טרור. מאבק דמים, שנמשך כבר 3 שנים במספר.


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
בלדה

נשרפות הדמעות באש הלהבה,
אך חלקינו עדיין בוכים;
מיראת שמיים, מדחיית הקרבה,
לעליונות נאלחת של כמה שוטים.




אין לי ראש
למילים ארוכות
ואתה היא מילה
ארוכה שכזאת.


(לא אזקוף את זה
לזכותי- "שיר
הפריכה"-כך
במקור...:)


תרומה לבמה





יוצר מס' 22367. בבמה מאז 20/4/03 7:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למרי בלדי
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה