|
קופידון נואש אזלו חיציו בשק,
מייבב תפילה לאלוהיו.
מביט לו מטה מיתמר אבק,
"גזלת, אהובה, כל מטרותיו".
|
אלת האהבה אמונים אינה שומרת
את שלל גיבוריה כובשת וזורקת.
יופייה כה מלוטש וליבה לב של אבן
מוצאת נחמה באכזריות חסרת רסן.
|
על חוף של חלוקים נרמס הרגש,
סוער נקטף בדמי ימיו.
בים של אהבה פרחה הנפש,
אוסף כנמלה שברי חייו.
מתוך אהבה צומחת לה פריחה,
בים של בדידות פורחת הצמיחה.
וברקמה של תכלת שוכבים להם השניים,
משקים זו את זה בא
|
אולי אקטוף את השמש,
ואתעטף בה כמו טלית.
היא אליי עוד מחייכת
ביממה רק מחצית.
|
נסגרו הדלתות ונסעת לך,
אל חיים חדשים של חידה.
|
בטבעת זהב, לך שבועת אמונים אדור,
ומעתה לנצח אהבתי לך אנצור.
|
|
|
כבר שלושה ימים
ששלי לא יכולה
לשבת אחרי הבמה
חדשה שהבאתי לה
אתמול.
החבר של שלי. |
|
