|
"...ורק זאת אדע: כי החורף
עבר ולילות אביב מתוקים נגרים כדבש,
צהובים, מן המנורה. ויש להמציא בלי דיחוי מנוחה
ראויה לכל כאב, עצב לכל אוהב, שבע לליל תודה.
ולשם כך הזמן קצר מאד והמלאכה מרובה."
סיפור חורף קצר/ נתן זך
Mystery Dance / Elvis Costello
רומיאו סוער, להסתער הוא מוכן
לא יכול - קפץ מהחלון אל הגן
יוליה פורשת רשת בלי להתלבט
אמר לה: אל תמהרי לקבור, אני עוד לא מת
|
את הצלב שאימי נושאת על כתפיה
הסתירה בילדותנו.
|
אלוויס שר לי
נוגה וזועם
קולו צרוד ורך
|
ניצוצות הבנה בשממת חיינו
כמו מעינות מדומים לצמא במדבר
|
כאן לפניך
מונח נרעד
עולם ממתין לעתידו.
הדשא שיכפוף תחת פסיעותיך
|
שמלת הילדות
מחליקה על לחייך
נפרמת מתום מבטך.
|
כמה מתוקה
התשוקה לתשוקה
כמה משכרת
|
הנה הגיע היום
וכבר גדלנו מאד
וכל אחד מאיתנו נטבע ונכתב
במספר קלישאות
|
הצל היה צר כסכין.
בלהט הריצה
לא סומנה
האפשרות להיפצע.
|
זוהר הבוקר מסתנן חרישי במסדרון
מתיקות השינה בגופי
שרידי לאות נינוחה
בזווית העין נתפסת
תמונה במסגרת המשקוף
|
ראה מה נותר אבא
רק קומץ עפר
מכל הסבל הצער
חיבוטי הלב וההיסוסים
|
כפות ידיי משיבות הבל על הזכוכית
כתמים נעים מאחורי שמשה עמומה
צעד אחד לאחור
נשימה
|
העפר היה טרי ותחוח
קראתי שיר
דרך הדמעות
קהל משובץ יהלומים
|
בסדר הכרונולוגי של הדברים
כשמתעלמים ממה שארב בפנים
היינו בסדר גמור.
|
אין מה לומר
כמה בורקות עיני בת השלוש
וכמה דואב ליבה הנשבר
|
אל תגלה מה קורה
אני לא רוצה לדעת
|
עוד רגע, בבקשה
אני כאן
במעשה הקטן
בשבריר ההווה
|
ההתבוננות התיכה את הזיכרונות
ושינתה את כינויי הגוף
|
אל הארכיון האישי (29 יצירות מאורכבות)
|
|
יו-הי-יו-הי-יו-הי
-יו-הי-יו-הי-יה
הקטע הכי מגניב
מתוך "כמה פעמים
ספרת עד עשר". |
|
